 |
הפרטים כפי שהגיעו אלי (לא מצאתי קישור):
בית הדין הארצי לעבודה עבל001245/00
רות דיוויס המערערת
עמותת נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה ידיד בית משפט
המוסד לביטוח לאומי המשיב
היועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך
המותב: השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים מר יצחק ברק, נציג מעבידים מר דוד פרלשטיין.
בשם המערערת - עורך דין אמנון מ' שילה
בשם המשיב - עורכת דין לאה רוזנברג
בהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה - עורכת דין נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה, פרקליטות המדינה.
בשם ידיד בית משפט - עורכת דין ד"ר דינה קלעי
פסק הדין
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. 1. המערערת (להלן: המערערת או גב' דיוויס) בחרה ללדת בביתה על פני לידה בבית חולים. לאחר הלידה פנתה אל המוסד לביטוח לאומי לקבל מענק לידה בהתאם להוראתו של סעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").
המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה למענק לידה, מן הטעם שתנאי לקבלת המענק הוא לידה במוסד רפואי. הגב' דיוויס הגישה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בפני השופט ש. גוטמכר, סגן שופט ראשי ונציג הציבור מר פסקל - בתיק ב"ל 847/97) אשר דחה את התביעה וקיבל את טענתו של המוסד לביטוח לאומי.
על כך הערעור שהובא בפנינו.
טענות הצדדים
2. 2. כאן המקום לציין כי במסגרת ההליך התרנו לעמותת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" (להלן: "העמותה") להצטרף להליך כידיד בית משפט וכן ביקשנו מנציג היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך. כמו-כן לאחר ששמענו את טענות של הצדדים המלצנו על הקמת ועדת מומחים מטעם משרד הבריאות, שלהלן אפרט את מסקנותיה בהרחבה.
3. 3. בא כוח המערערת טוען, כי מאז חוקק החוק בשנות החמישים השתנו העיתים וכיום לידות בית מתוכננות, העומדות בדרישות הרפואיות, אינן מסוכנות יותר מאשר לידות בבתי חולים. עוד טוען בא כוח המערערת שהסיבה להתניית מענק הלידה באישפוז בבית החולים היא סיבה היסטורית שהיתה נכונה לשנות החמישים, עת רצו לעודד את הציבור לפנות לבתי חולים ואילו היום השתנו העיתים, הציבור ממילא מגיע לבתי חולים ואחוז התמותה בלידות ירד באופן משמעותי.
זאת ועוד נטען על ידי בא כוח המערערת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה מעניקים לאישה אוטונומיה על גופה והיא זכאית לבחור את מקום הלידה. במניעת מענק הלידה יש משום פגיעה בשוויון שכן לילוד זכות קניינית לקבלת מענק לידה באין הבדל בינו לבין מי שנולד בבית חולים.
בא כוח המערערת מוסיף וטוען שאין להפלות בינה לבין נשים ישראליות אשר ילדו בלידת בית באנגליה והן זכאיות למענק לידה מהמוסד לביטוח לאומי.
המערערת צירפה חוות דעת רפואית של ד"ר אבנר שיפטן התומכת בעמדתה, ולפיה על-פי הספרות הרפואית, לידת בית מתוכננת של הריון בסיכון נמוך, במועד – אינה מסוכנת יותר מלידה בבית חולים, והוסיף כי בבית החולים קיים סיכון לתקלות רפואיות בשל תת תקינה, הידבקות בחיידקים, ופעולות רפואיות התערבותיות רבות שאינן נדרשות בשל החשש מתביעות. המומחה טוען, כי אין צורך במערך תמיכה רפואי לצורך לידות הבית.
4. 4. בתאריך -21.11.04 ביקשה העמותה להצטרף להליך במעמד ידיד בית משפט על מנת לתמוך בעמדת הגב' דיוויס. בנוסף העמותה טוענת שהתשלום חשוב כדי למנוע ניסיונות לחסוך בכסף באמצעות שכירת מילדות לא מוסמכות. העמותה הגישה עוד קודם לכן לוועדה של משרד הבריאות בנושא לידות בית בישראל את עמדותיה התומכות בלידה בבית, פרוטוקולים של כנסים רפואיים בארץ שדנו בנושא, תצהירים של מיילדות בבית וחומר מחקרי השוואתי על לידות בית בעולם המערבי. העמותה ידעה אותנו כי חוק בנושא זכויות היולדת והיילוד מונח על שולחן הכנסת ומתעכב, לטענתן משיקולי תקציב. בתאריך 22.1.04 צירפה העמותה הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי, החלטות של ועדת הכנסת ופרוטוקול מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. הפרוטוקולים מצביעים על נכונות מצד המחוקק לשקול את שינוי החוק.
5. 5. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי בית הדין אינו מוסמך לסטות מהוראת החוק המפורשת. ומוסיף כי אין בכוחו של חוק היסוד לפגוע בתוקף הוראה שבסעיף 42 לחוק ובכל מקרה תכלית החוק ראויה. וממילא לאור המלצות הוועדה יש צורך בפיקוח רפואי על הלידה, היולדת והיילוד.
6. 6. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה תמכה בטיעוני המוסד לביטוח לאומי. טענתה העיקרית היא, שהתביעה היא למעשה לשינוי חקיקה, בניגוד לכוונת המחוקק כפי שהיא עולה מההיסטוריה החקיקתית, ובמקרה כזה יש לפנות לבית המחוקקים ולא לבתי המשפט.
יתר על כן, המטרות ההיסטוריות שעמדו בבסיס החקיקה עת חוקק החוק לעידוד יולדות להתאשפז בבית חולים לא נס ליחן עד עצם היום הזה, כי לידה בבית חולים היא לידה בטוחה יותר לכלל האוכלוסיה כעולה מהספרות, שכן עת במהלך הלידה מתרחש אירוע חירום יש עדיפות ברורה לבית החולים. על אחת כמה וכמה לאוכלוסיות החלשות, אלו האוכלוסיות שעבורן התמריץ של דמי לידה הוא שיקול רלוונטי, ממילא עבור האוכלוסיה האמידה דמי הלידה אינו שיקול מכריע. יצוין, כי המדינה אינה נוקטת בפטרנליזם שכן היא מאפשרת לנשים ללדת בביתן ולמיילדות לילד אותן בביתן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש