|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון את מה שכנהמן הסביר בהרצאה שלו על חקר האושר, אז הפיתוח הבא אומר שצילום יכול להיות דבר נפלא שיכול לעזור לנו להתגבר על מגבלות הזכרון האנושי שלנו. ממהרצאה של כנהמן (הכישור ניתן כאן בעבר, והנה הוא שובhttp://www.tau.ac.il/video/Lectures/Bekur_Hamahapech... ) מסתבר שיש לנו שני סוגים של רגשות. אחד הוא מה שאנחנו חווים בזה הרגע, והוא נקרא הווה פסיכולוגי. לדעת המומחים הוא נמשך בין חצי שנייה לשלוש שניות והשני הוא זיכרון ארוך טווח של רגשות. מה אנחנו זוכרים מההווה הפסיכולוגי שלנו? לדוגמה, מההתפעמות שחשנו כשראינו את יורש העצר מגרד באף בפעם הראשונה. למעשה, כמעט שום דבר. אנחנו לא זוכרים את ההווה הפסיכולוגי שלנו, מה שאנחנו זוכרים זה משהו אחר. כדי לא להרוס למי שרוצה לראות את ההרצאה אני לא אגלה כאן מה אנחנו זוכרים, אבל זה לא הרבה. לכן, לדעתי ההתיחסות בריאה לטיול/חיים בהקשר של צילום צריכה להמשיך לאפשר לנו לחוש את ההווה הפסיכולוגי במהלך החוויה, כלומר לא לחשוב יותר מדי על הצילום. אבל אם וכאשר נתקלים בתחושה רגעית (הווה פסיכולוגי) שאותה אנחנו רוצים לשחזר מאוחר יותר נשלוף את המצלמה וננציח אותה. נכון, אפשר לעורר הווה רגשי באמצעים נוספים, כמו שברקת אמרה, על ידי בישול לדוגמה, אבל לרוב צילום יהיה הכי cost-effective |
|
||||
|
||||
נו, לקצרי הזמן שבינינו: אולי תגלה את הפואנטה ותכתוב למעלה "ספוילר"? |
|
||||
|
||||
ההודעה הזאת היא ספוילר להרצאה של דניאל כנהמן, ראו הוזהרתם! מסתבר שזיכרון הרגשות שלנו מוגבל מאוד. מה שאנחנו זוכרים, להבדיל ממה שאנחנו מרגישים, זה בעצם רק את השיא ואת הסוף של החוויה. ההרצאה מתארת שני ניסויים מאוד יפים בהם הראו שהוספת סוף טוב לחוויה הופכת את הזיכרון של החוויה לנעים הרבה יותר. בניסוי בו השאירו את האינסטרומנטים של קולונוסקופיה (בדיקה של המעי דרך הרקטום) בתוך התחת של הנבדק במשך עשר דקות לאחר סיום הבדיקה, דיווחו המשתתפים על זיכרון פחות כואב של החוויה, אפילו שהיא הייתה כמו החוויה הכואבת + חלק נוסף פחות כואב. גם אחרי הספוילר הזה אני ממליץ בחום לראות את ההרצאה שלו לפחות פעמיים שלוש. היא אחת מההרצאות היותר טובות ששמעתי בזמן האחרון (ובכלל). היא מכילה בתוכה כמה תובנות ממש טובות לגבי אושר. |
|
||||
|
||||
כבר הזכירו פה פעם את העניין עם העשר דקות בישבן. דרך אגב, זו הרצאה עם שקופיות ? |
|
||||
|
||||
כן. ווידאו בצד. |
|
||||
|
||||
בכלל שכחתי לומר עם כל התגובות שלי, גם אני צלם חובב, ואפילו פעם הצגתי תערוכה שכמעט כל התמונות שלה נמכרו. אלו היו תמונות של קרח והיא הוצגה בשבדייה. כך שבעצם מכרתי קרח לאסקימוסים, פשוטו כמשמעו. אפשר לראות את התמונות והסבר על התערוכה מתחת לתמונות בסוף. כאן: |
|
||||
|
||||
יפה. אהבתי את התמונות הכחולות, במיוחד האחרונה. חוץ מזה, בהצלחה בהגנה על התזה. |
|
||||
|
||||
תודה! |
|
||||
|
||||
אסקימוסים, כדבר שבשגרה, קונים קרח בחנות חמרי בניין. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |