 |
|
 |
||
|
||||
 |
אצלנו במשפחה לא מצלמים. משהו חצי-אידיאולוגי, בסגנון ''אם היית במקום יפה אל תסתכל בתמונות כמו גולם, אלא סע לשם שוב''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אידאולוגיה יפה. אם כולם היו מחזיקים בה לא היינו יכולים היום לדעת איך נראו מגדלי התאומים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בכלל רוצה לדעת איך נראו מגדלי התאומים? (אולי אם הם היו יפים יותר, לא היו הורסים אותם...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו את פסלי בודהה שהטלביאן הרסו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, מה יפה במגדלים? קצת אדריכלות נשית, עגולה ויפה, לא תזיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ואיך הם נראו שנייה לפני שהפילו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש משהו שמרגיז אותי בגישה של אנשים לגבי צילום, זה ש (בעיקר בטיולים ובאירועים משפחתיים) הצילום הופך להיות חשוב יותר מהחוויה. "איזה צילום השגנו!" במקום "איזה מקום יפה ראינו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי חוזר מטיול ומספר למשפחה, אני חושב שהייתי מנסה להלהיב יותר את האנשים עם הצילומים שלי מאשר עם סיפורים על המקומות היפים שראיתי - פשוט מכיוון שצילומים הם יכולים לראות, ואת החוויות לא ממש. כלומר, מה נראה לך יותר מעצבן: מי שבא ואומר "תראו את הצילום הזה, נכון יפה?" ובין מי שאומר "שמעו, הייתי במקום ממש יפה, אבל אתם לא יכולים לראות מה שאני ראיתי. בעסה, מה?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דווקא חוש הראייה? אם אתה רוצה להמחיש לקרוביך את חוויית הטיול, אתה יכול למשל לבשל להם ארוחה בסגנון אותה ארץ, עם כל התבלינים המקומיים, בכלים מתאימים, ולהסביר על כל מאכל. כך לפחות אתה משביע שני חושים (טעם וריח, ובעצם גם קצת ראייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון נפלא אבל דורש הרבה יותר עבודה ולכן בעל ישימות נמוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה בגלל שזה החוש המרכזי שלנו דרכו אנחנו מקבלים את רוב האינפורמציה על העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אצל צבים, אצל בני האדם חלק גדול מהגנים הקשורים לחוש הריח שותקו והחלק הגדול ביותר במוח מוקדש לעיבוד חזותי. חוש הריח כן קשור לחלקים פרמיטיביים יותר במוח ולכן מעורר דחפים קדמוניים בצורה טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיות הדבר נכון לגמרי, אך מחקרים עדכניים הראו שבבני אדם האזורים הללו התנוונו במוח. כך למשל עכברים שיריחו פרומונים של מין יתחרמנו מייד על מה שמריח מהם (גם חתול שעיר ושמן). אך בני אדם - חבל - אינם מגיבים לפרומונים (אנושיים, וחייתיים) כלל! אם זאת בני אדם כן מתאהבים (הפתעה!) על פי המראה. חוש הראייה ניצח!!! אני בעד לצלם תמונה... (ואם אפשר אני לא מתנגדת שיכינו לי ארוחה אקזוטית וטעימה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדלות ידיעתי, יש לא מחקר אחד ולא שניים שמראים שבני אדם מגיבים לפרומונים (אנושיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במפורסם בהם1 הנבדקים רחרחו חולצות לא נקיות של אנשים שונים ודרגו את הריח מבחינת הגועל-נפש שהוא עורר בהם. הזוכה היתה החולצה שבעליה היה הכי רחוק מהנבדק מבחינת המערכת החיסונית שלו (או שמא מבחינת הדמיון הכללי ב- DNA, ועניין המערכת החיסונית נכנס רק כפרשנות? אינני זוכר, ואני משאיר את זה כתרגיל לקורא ולדוד ג.). תמיהה: נובע מזה שאדם יידחה ביותר ע"י חולצותיו שלו (כפי שכמדומני אכן הודגם שם), מה שעומד בסתירה ליידע אחר שיש לי על העולם. ____________ 1- אפילו ראיתי במו עיני שחזור שלו בערוץ 8. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי (בטלוויזיה, אז סימן שזה נכון) ניסוי שבו גבר ישב על כיסא אחד, אקראי, מתוך הרבה שניצבו בחדר ריק. אח''כ הכניסו נשים שונות לחדר, כל אחת לחוד ללא קשר לאחרות, וכולן בחרו להתיישב על הכיסא שהגבר ישב בו, או בכיסא הסמוך אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכעת לא נותר אלא לשאול האם האקראיות היא אכן אקראית, או שמא אותה העדפה (אפילו לא מודעת) שגרמה לגבר לבחור דווקא בכסא המסויים, גרמה גם לנשים לבחור באותו כסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהכוונה היתה שהכיסא נבחר עבור הגבר באופן אקראי (על ידי הטלת קוביה למשל) ולא שהגבר בחר את הכיסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה. ביצעו את הניסוי כמה פעמים, בכל פעם כשהגבר יושב בכיסא אחר ובמיקום אחר בחדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עשו אותו דבר עם אישה וראו שהאפקט נעלם? אחרת, ייתכן שאמנם מדובר על השפעה סאבלימינארית של הריח, אבל בלי האספקט המיני. נראה לי סביר שסביבה שמדיפה ריחות אנוש תיחשב לבטוחה יותר, כפי שברווזי העץ של הציידים מאותתים לברווזים האמיתיים שאפשר לנחות בבריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכרת פרטים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה שמדובר בניסוי בו ריססו בפרומונים כסא בחדר המתנה של רופא שיניים. בגוגל לא נתקלתי בניסוי עם הפרוטוקול שאת תארת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה בגוגל, זה היה בטלוויזיה! :-) הכיסאות עמדו בחצי גורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. טוב. תוכניות כאלה לא נכנסות לנו הביתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה מעבדות אחרות הצליחו לשחזר את הניסוי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנותן משמעות שונה לביטוי Hard Core. אני ממש מקווה שלא יאשימו אותו בחמיצריות, אבל כדי למנוע זאת, הנה קישור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התיאור שלך נשמע שהמסקנה צריכה להיות הפוכה - אלא אם כן החולצה הזוכה זכתה בזה שעוררה הכי פחות גועל נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לזאת הכוונה. הניסוח באמת לא היה אופטימלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אפשר להסיק, אולי, שחוש הריח שלנו הוא חוש מוסרי ברור, האמור למנוע אוננות ושפיכת זרע.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, אבל לא התייחסתי למי שחוזר מהטיול הביתה אלא לכמה אנשים שטיילו איתי ב*אותו מקום*, ובאותו הרגע שאני עמדתי והתפעלתי מהנוף הם היו עסוקים בלהתלהב מהצילום שיצא להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...מה שכמובן לא היה קורה עם מצלמות טרום דיגיטליות, שאת התוצאה אפשר היה לראות בהן רק בדיעבד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |