 |
|
 |
||
|
||||
 |
ייתכן שנראה כי המאמר נכתב בנימה ביקורתית כלפי השחורים האמריקניים. אך גם אם יש מקום ללא מעט ביקורת כלפי השחורים, מן הראוי להזכיר גם את זכויותיהם הרבות. התקופה שבין שחרור השחורים מעבדות באמצע המאה ה-19 ועד להשוואת זכויותיהם לזכויות כלל האוכלוסייה באמצע המאה ה-20, מקבילה במידה רבה לתקופת השיא של הקולוניאליזם האירופאי במדינות אפריקה ואסיה. אך למרות שהשחורים נחשבו מבחינה פורמלית לאזרחי ארצות הברית, העובדה היא שהם סבלו מדיכוי, אפליה ורדיפה גדולים הרבה יותר מאלה שננקטו כלפי העמים הנתונים תחת קולוניאליזם. מצבו של השחור הממוצע במדינות הדרום של ארה"ב (שם חיו מרבית השחורים) היה גרוע הרבה יותר ממצבו של הערבי באלג'יריה הצרפתית, היהודי בפלסטינה-א"י הבריטית או ההודי תחת שלטון הוד מלכותה המלכה ויקטוריה. למרות זאת, השינוי במצבם של השחורים לא הושג במלחמות ובשפך דם. השחורים הם בין העמים היחידים בעולם שנקטו במכוון במאבק לא אלים, למרות שנגדם הופעלו צורות רבות של אלימות, והצליחו. לא קשה לתאר כיצד היו האמריקנים הלבנים מתייחסים לשחורים אילו אלה היו מניחים מטעני חבלה ברכבות ובאוטובוסים, או רוצחים גברים, נשים וילדים בשם "הצדק". ההיסטוריה תמיד תזכור לטובה, כך אני מאמין, את הדוגמה המוסרית יוצאת הדופן שהשחורים באמריקה הציבו מול כל העמים בעולם, גם אם הדברים נוטים להישכח היום לנוכח מצבה העגום של אוכלוסייה זו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המאבק של השחורים לא היה אלים והדבר ראוי להערכה. עם זאת, מאבקים מהסוג שניהלו השחורים הם מטבעם לא אלימים, למעט התפרצויות בודדות פה ושם. זה היה מאבק לשוויון זכויות ולהתערות בחברה האמריקנית. המאבקים האלימים הם מאבקים למען היפרדות, לא למען התערות (לכן גם האלימות אצל ערביי ישראל נמוכה ביחס, אפילו שבה, בניגוד למאבק השחורים, יש אלמנט של הזדהות עם מאבק לאומי - המאבק של הפלסטינים לעצמאות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה שלך עוד טעונה הוכחה, לדעתי. על הנייר זה נשמע נכון, שמאבקים למען התערות אינם מעוררים אלימות, השאלה היא כיצד מוכיחים זאת. אנחנו התרגלנו לחשוב שהאלימות של המדוכא היא פונקציה של רמת הדיכוי. כלומר, ככל שהדיכוי גדול יותר כך האלימות המופעלת נגדו גדולה יותר. אני אף פעם לא האמנתי בכך, ומאבק השחורים הוא דוגמה טובה. אילו השחורים היו מגיבים כלפי מדכאיהם כפי שעמים הנתונים תחת כיבוש עושים, האינתיפאדה הפלסטינית היתה נראית כמו משחק ילדים. ונקודה למחשבה: האם הטרור האיסלאמי בבריטניה הוא מאבק להיפרדות או מאבק להתערות?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לשחורים בארה"ב היתה אינתיפדה. אולי לא באותו סדר גודל, אבל זה בהחלט הפחיד את הלבנים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהמאבק הלא- אלים של השחורים נחקק בתודעה האמריקאית או העולמית כמופת מוסרי. חוץ מהחלום של מרטין לותר קינג, הוא רחוק מלעורר חיקויים שאיזה שהוא מקום. (למעט, כמובן, בקבוצות דמוקרטיות ולוחמות זכויות אדם מובהקות כמו המתנחלים, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים עם יהונתן. הנקודה אינה עוצמת הדיכוי, אלא מטרת המאבק. דוגמאות אחרות מהשחורים בארה"ב: התנועה הפמיניסטית, המזרחים בישראל. אני חושב שדוגמאות הן לא העיקר: די ברור שאם אתה נאבק להתשלב בחברה, אז אלימות נגד אותה חברה אינה דבר מועיל במיוחד - מבחינת ההשפעה על המוטיבציה של אותה חברה. כשאתה רוצה להיפרד ממנה, בהרבה נסיבות אלימות יכולה להועיל (שוב, מבחינת המוטיבציה). לאור זה, אם אתה לא מסכים נראה לי שחובת הדוגמאות הנגדיות היא עליך. מטרת הטרור האיסלאמי בבריטניה היא שאלה טובה. קשה לי לדמיין שהמטרה היא שיפור ההתערות (זה לא אומר שהמטרה היא היפרדות; סביר יותר שמשהו שלישי בכלל, לא יודע מה, או שבכלל אין מטרה ברורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרור האיסלמי זה כמו ניפוץ שמשות בידי ילדים. ונדליזם לשמו רק בקנה מידה הרבה יותר מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי יותר כמו חבורה של אנשים בלתי שפויים, אולי הדת הטריפה אותם - שעושים מה שבן-לאדן (או איזה שמוק אחר), שלא אכפת לו מהם בכלל, אומר להם לעשות. והם שוכנעו שזה מה שאלוקים רוצה שיעשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי תגובה על אונס קולוניאלי/תרבותי/כלכלי, שמבוצע ע"י חלק ממדינות המערב בהנהגת ארה"ב (זה לא רק נכון זה גם חרוז). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלא מבינים משהו אז מייחסים את זה לטירוף, ילדותיות, לאצבע אלוהים או לחוצנים. כמובן שדבר ראשון מוציאים את ה''מטורפים'' מכלל המין האנושי. אם לסכם את זה באופן כ ללי,מתגרשים מהמחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של הטרור האיסלאמי בבריטניה אינה נוגעת כלל ליחסי הקהילה המוסלמית שם עם קהילת הרוב, וכמובן, אותו דבר נכון לגבי הפיגועים במגדלי התאומים וברכבות בספרד. להבנתי הצנועה, המהלך הבסיסי הוא כזה: 1. רבים ממאמיני האיסלאם הקיצוני סבורים שמוטלת עליהם בפועל החובה להשליט את האיסלאם על העולם כולו. 2. ברור גם להם שהדבר אינו מעשי כרגע; לכן, בשלב ראשון, הם היו רוצים להשליט אותו על המדינות המוסלמיות, שהשלטון החילוני בהן הוא לצנינים בעיניהם (אפילו במדינה המתנהלת, לכאורה, ע"פ השריעה כמו סעודיה). מוסלמים-מלידה החיים בחטא גרועים מכופרים שטרם אוסלמו, ואין להרשות לכך להתקיים בתחום שיפוטו של האיסלאם. 3. השלטונות החילוניים במדינות האיסלאם נהנים מתמיכה מערבית; גם חובבי הדמוקרטיה האדוקים ביותר מוכנים לעצום עין כאשר במצרים, באלג'יריה או בכל מקום אחר נרדפים המוסלמים הקיצונים, ואף מוכנים לספק למשטרים כסף ונשק לשם כך. זהו אחד הגורמים המרכזיים לשרידתם של המשטרים החילוניים. המערב, כמובן, גם מפעיל השפעה תרבותית רבת עוצמה המקלקלת את המוסלמים התמימים. בשנים האחרונות העזו מדינות המערב גם להשתלט בכוח על שטחים איסלאמיים, ובכך הפרו, מבחינתם, סוג של סטטוס-קוו; גם רעיונות הדמוקרטיזציה מבית המדרש האמריקאי מתנגשים חזיתית במטרות האיסלאם הקיצוני. סיבות אלה הן בסיס לעימות מתמיד בין מדינות המערב לבין האיסלאם הקיצוני. 4. לפיכך, האיסלאם הקיצוני מעונין קודם כל בסילוק השליטה הפיסית של המערב מהמדינות המוסלמיות, ובמדת האפשר - סילוק השפעתן התרבותית והתמיכה שלהן במשטרים. מכאן נובע שמדינות שחייליהן נמצאים בפועל בעיראק ובאפגניסטן הן היעד הראשון-במעלה; לטרוריסטים ברור שאם אזרחי מדינות אלה יסברו שנוכחות צבאם בארצות האיסלאם היא הגורם לטרור ושהוא יפסק אם יסוגו משם, הם יפעילו לחץ על הממשלות להסיג את הצבא. יתרה מזו, הטרור ייתפש אצלם כעונש על הפלישה לטריטוריה המוסלמית המקודשת, וירתיע מהשתתפות או תמיכה בפלישה נוספת. בקיצור: המטרה הראשונית של הפיגועים בלונדון היא הוצאת חיילי הוד מלכותה מעיראק, כשם שחיילי ספרד נטשו כתוצאה בלתי-ישירה של הפיגוע שם. כמובן, קיימים אספקטים רבים נוספים בסיפור: צדדים רגשיים של תחושות עלבון ונחיתות; הטרור כגורם מגבש ומלכד של קהילה איסלאמית עולמית, ועוד ועוד, אבל אם תשאלו אותי מה הדבר שבן-לאדן היה רוצה להשיג בטרם ימות, או סביר יותר-ייהרג, הרי זו מדינה איסלאמית ממרוקו ועד אינדונזיה - והדרך, מבחינתו, מתחילה בעיראק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה לי כוונה לפתוח דיון על מטרות הטרור - רק רציתי (לא) לענות לאתגר של יזהר. אבל אם כבר אתה נכנס לזה, נראה לי שצעד מקדים להסבר הוא להפריד בין שתי שאלות. אחת היא מה מטרת מנהיגי הארגון - בן לאדן, לצורך העניין. בהחלט ייתכן מה שאמרת - סילוק בריטניה מעיראק כיעד קרוב, אימפריה איסלמית כיעד רחוק. שאלה נפרדת היא מה מטרתם של הפיונים המתאבדים. קצת מוזר לי לחשוב שמהגרים דור שני בבריטניה מזדהים בעומק כזה עם המטרה העירקאית עד להתאבדות. עליהם אני אפילו מוכן לקבל את האפשרות שאין להם מטרה של ממש; להם רלוונטי יותר הגורם "צדדים רגשיים של תחושות עלבון ונחיתות; הטרור כגורם מגבש ומלכד של קהילה איסלאמית עולמית." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טעם לפגם להתייחס לקבוצה באוכלוסייה לפי צבע העור. ויפה אמרת על אותם שחורים שהצליחו במעשיהם והגיעו לרמות הגבוהות ביותר בחברה האמריקאית. כאשר משוים אוכלוסיה שלמה אפשר גם להשוות את השחורים באמריקה לשחורים באפריקה מולדתם בעבר. אין ספק שהשחורים באמריקה בהכללה מעמדם טוב לאין ארוך לעומת השחורים באפריקה. אולי מעמדם של השחורים באמריקה טוב גם ממעמדם של האינדיאנים באמריקה. לומר על השחורים באמריקה שהם 'עם' שנקטו במאבק לא אלים זו טעות בסיסית, השחורים לא רואים את עצמם כלאום, הם רואים את עצמם אפרו אמריקאים כלומר אמריקאים ממוצא אפריקאי כמו אמריקאים ממוצא פולני רוסי אנגלי או שוודי, כולם אמריקאים. לכן מאבקם להשוואת זכויות אינו אלים יחסית כי כולם יושבים על אותו ענף. ההיסטוריה לא תזכור שום דבר, כי ההיסטוריה היא לא ישות זוכרת. אנו נחשפים לתופעה במאבק הערבי מוסלמי נגדנו שלגיטימי לשלוח פצצות אנושיות להתפוצץ באוטובוסים. זו תופעה מעניינת מכמה היבטים. מהבחינה החברתית יש דמיון רב לרצח על רקע נקמת הדם, כאשר אין קשר אישי בין הרוצח לבין הנרצח הם לא מכירים זה את זה. היבט אחר הוא האמונה באמת דתית בלתי מתפשרת, המתירה רצח ללא אבחנה במאבק בכופרים בו מבטיחים למתאבד גן עדן בעולם הבא. ההיבט התרבותי, המאבק בנאורות, בתרבות המערבית, התיסכול של הערבים ממעמדם בעולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |