 |
אליעזר יערי, עמוד תווך לשעבר בערוץ 1 ומי שמכנה עצמו שמאל שבשמאל , מוטרד מהחילוניות הדווקאית במחנהו. הוא מבכה את היעדר הזיקה הנפשית למחוזות המולדת שמעבר לקו הירוק, למקורות הרוחניים של עם ישראל, ויודע לספר שהתלישות הזאת הדהימה אפילו את הפלשתינים: "השמאל הזדכה על הסמלים הלאומיים. הדגל, השפה העברית, המילה 'לאומי', בירת ישראל, מצעד החיים, העלייה, ההתיישבות, תנועות הנוער - כל אלו היו לנחלתם של אנשים אחרים".
-גילה סבירסקי-, פעילה בכירה ותיקה בשמאל הקיצוני, אפילו בוטה יותר כלפי שותפיה להשקפת העולם. היא מאשימה אותם ואת עצמה בהפניית גב לכל דבר ישראלי באשר הוא ישראלי: "השמאל לא רק ויתר על אהבת הארץ, אלא התנתק לחלוטין מישראל. יש שעוזבים את הארץ בגופם, ויש שעוזבים אותה ברוחם בלבד... ההתנתקות מן העם מערערת את אמינותנו וחושפת היעדר יושרה. היא מציבה סימן שאלה גדול של גזענות מעל פועלנו, כאזרחים המוכנים לסכן את עצמם למען מטרות פלסטיניות, אך לא למען עניי עירנו שלנו. פלא שרוב הישראלים אינם בוטחים בנו?"
ודורון נשר המיתולוגי, המכריז על פרישתו ממחנהו (אם כי איננו עורק לימין). נשר מתוודה בגיליון: "ההתפכחות שלי החלה כאשר נוכחתי שלמחנה השמאל יש רק תכניות שלום, אך אין כזאת לצד הפלשתיני. שנים ארוכות החזקתי בהנחת העבודה שכאשר נפגין נדיבות או נוותר, יהיה אפשר להגיע לפתרון. עיני טחו מראות שבתור שבט המבקש עצמאות, הוא לא מגלה סימנים מתאימים".
לרגל חשבון הנפש הנוקב שלו מאמץ נשר ביטוי גנאי קשה שהימין מטיח לפעמים בשמאלנים - "אנטישמיות", וטוען שבנימין נתניהו לא כל כך טעה כאשר אמר עליהם, כי שכחו להיות יהודים: "היחס של השמאל כלפי המתנחלים והדתיים הוא יחס של התנשאות חסרת אחריות. השמאל מנכס לעצמו כמה דמויות דתיות הנאורות בעיניו, וכל היתר הם מנשקי מזוזות, סרטן בגוף האומה או עובדי אלילים. הייתי אפילו מעז לומר שבחשבון הארוך של העם היהודי, לשמאל - ואני כמובן חוטא בהכללה רחבה - אין כבוד לעומק השדה היהודי. במחי יד הוא מבטל את כל מה שנוגע למפעל המחשבה היהודית. הביטויים של כמה מידידי הטובים במחנה השמאל גובלים לא רק במידה של אנטישמיות, אלא בעיקר בבורות משוועת. למרבית אנשי השמאל החילוני אין אפילו מושג קלוש מה הם הלבטים והספקות של יהודי מאמין, והם נוטים לעמדה הפשטנית שליהודי המאמין קל כביכול, שכן בעבורו הכול פתור. אני דורש מן היהדות הדתית שלא להמעיט בערך תפקידה של הציונות החילונית בהקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ-ישראל, ועם זאת אני מכה על חטא השמאל, הרואה ב'דתיים' עם אחר, זר ומוזר, ואני מכה על חטא השמאל על ההתעלמות ממה ש'הם' מביאים לשולחן הדיון. והרי ללא הדבקות והמסירות שלהם לערכיהם, מי ומה אנחנו?"
לנשר יש גם דברי נחמה לימין ערב ההתנתקות: "עם הזמן התברר שמלחמת ששת הימים הכניסה את הכותל המערבי, את חברון ובית-לחם, את יהודה ואת שומרון לא רק אל תוך גבולנו הטריטוריאלי. המלחמה החלה בחרדה קיומית עצומה, ואפילו הרמטכ"ל הצעיר לא היה משוכנע שהוא וצבאו יהיו מסוגלים לעמוד בפרץ מול שלושה צבאות בשלוש חזיתות. מי שאיבד את שיווי משקלו תוך שהוא מניף את שריריו הצבריים המפותחים היה דווקא הישראלי ההוא, ה'יואב בן חלב', ועד שהתאושש והתייצב מול המראה, ראה שם לפתע... יהודי. זה לא קרה בבת אחת. יתכן שזה ההישג המרכזי של תנועת ההתיישבות של המתנחלים, זה שיעמוד לאורך זמן, גם אם נחזיר את הכל: לא עוד 'ישראל' אלא 'מדינת היהודים"'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש