 |
בשנת, 1792 מעט לאחר המהפכה הצרפתית ולאחר שהhיה בצרפת, פירסמה באנגליה מרי וולסטונקראפט את הספר "הגנה על זכויות האישה". הספר הזה הנחשב לפרסום הפמיניסטי הראשון, קורא תגר על הדיכוי הממאיר של המין הנשי על ידי הגברים. הספר, שבהרבה מובנים הוא בן תקופתה מנתח את מצבה של האישה, את הגורמים להשפלתה ומציע דרכים להתמודד ולשפר את הניבזות המובנת בחברה המנצלת. למשל היא קראה למתן זכויות הצבעה לנשים, פתיחת מערכת החינוך לנשים, תוך שינוי ערכי בתודעה שלא איפשרה לנשים ללמוד. לצורך כך היא פתחה את בית הספר הראשון שנועד לנשים ופעל במשך כמה שנים עד שנאלץ להסגר עקב קשיי מימון.
בפרק הבוחן את ההשפעה המשחיתה שנובעת מההשוני הלא טבעי שמבוסס על ידי החברה, כתבה וולסטונקראפט:
"מעמד חברתי אחד כובש את השני, בנסיון לרכוש בעלות ולסרסר בכבוד משום רכושו; ברגע שהבעלות מושגת תסרסר זו ביוקרה רק מטעם הכשרון והמידות הטובות .הגבר זונח את החובות המוטלות על האדם, ובכל זאת נוהגים בו כאל. גם הדת מנותקת ממוסר על ידי רעלת הטקסיות, ועדיין האדם תוהה מדוע העולם הינו כמעט, פשוטו כמשמעו, מאורת נוכלים עריצים ומדכאים"
במקום אחר היא כותבת:
"החוקים המכבדים את האישה יוצרים איחוד אבסורדי בין איש לאישתו, ועל ידי זה שבנקל עוברים לכך שרק אליו מייחסים אחריות, היא מוקטנת לכדי משהו לא קיים."
מה אפשר לאמר יותר מכך על היחס המנצל והדורסני, שנובע מהומופיביה ופמינופוביה של החברה הדתית [במיוחד] שזה, בסופו של דבר, מהווה את תמצית המאמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש