 |
ראשית: לעניות דעתי המאמר נושא ענן כבד של הטפה וחינוך, גם כקורא דתי ותלמי ישיבת הסדר שהנושא מעסיק אותו חשתי מאוים או מחונך על ידי המאמר מה שיצר תחושת התנגדות אוטומטית.
שנית: בין אם ירצו תלמידי ישיבות ההסדר ובין אם לא אין ספק שנשים ישלובו בצה"ל במגמות קרביות. אין צורך לציין שהשילוב הוא ערך דמוקרטי בסיסי. אולי הייתי שמח אם נשים יבחרו שלא לשרת מרצונן (אם כי איני מערב כאן את דעתי האישית) אך כמי שמאמין שדמוקרטיה היא הדרך לנהל את החברה הישראלית כיוטם אני סבור שהטענה שיש למנוע את שירות הבנות בצורה מסודרת הוא חסר כל בסיס. אם כי כמובן יש להסדיר את הדבר כך שלא תהיה פגיעה בבחיילים דתיים ויתאפשר להם לשרת בצבא במנוחה.
שלישית:אין לך, או לכל אדם אחר, לדבר בשם "אנו". אין "אנו" דוחים את ערכי המודרניזציה (למעשה אני אישית משתייך יותר לפוסט מודרניזציה). אין לך שום זכות לדבר בשם ציבור.
רצוני לחזור ולהדגיש- אין לאף אחד זכות לדבר בשם כלל חיילי ישיבות ההסדר, גם אם הוא שייך לאיגוד ראשי הישיבות- אלו מדברים בשם עצמם כאשר החלטתם מחייבת את חיילהם רק עד כמה שהם יכולים להשפיע עליהם או שהם ראשים לבטל את מסמך ההסדר של ישיבתם עם הצבא.
רביעית: מי שחושב שחיילי ישיבות ההסדר ישמעו לרבניהם במאת האחוזים וימנעו מלשרת בצבא הוא עיוור. רבים מהחיילים לא ימנעו מלשרת בצבא, וכפי שאמר כבר אחד מראשי הישיבות- הם צודקים במאת האחוזים. מי שמאמין שהשירות הצבאי הוא קיום מצוות פיקוח נפש לא יעיז להשתמט. אין שום הגיון בכך. האם במידה ועץ האתרוגים היחיד בארץ יהיה באילת מלאת הפריצות לא יטלו היהודים אתרוג?
לסיכום- המאמר מתיימר לדבר בשם ציבור שאינו קיים כציבור ויוצר מכך הוא טוען טענות שאינן מקובלות על רבים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש