שיעור בלמידה

הערות פוסט-תיכוניסטיות

נועם	יום ד', 1/8/2001, 1:27

בלי להיות קטנוני, אציין מספר הערות שיש לי על המאמר:
בתור תלמיד שסיים השנה את הבגרות בפיסיקה נראים בעיני תמוהים מאוד דבריך בקשר לפרקי הבחירה. בוודאי שלא לומדים ולא אמורים ללמוד את פרקי הבחירה בכיתה ט', בין השאר מכיוון שזה בלתי אפשרי ללמוד חומר ברמת פרקי הבחירה ללא שום רקע קודם בפיסיקה. אנחנו למשל למדנו אותם בסוף כיתה י"ב.
שאלת למה לא מחלקים את בחינות הבגרות בפיסיקה ומתמטיקה לשנים - ובכן, דווקא כן עושים זאת. ישנם בתי-ספר רבים בהם עושים את הבגרות במכניקה בכיתה יא', ואילו את השאר בכיתה י"ב. כמובן שאת פרקי הבחירה אי-אפשר לעשות בכיתה ט' או י', מהטעם שאמרתי קודם.
גם במתמטיקה העניין דומה, יש בתי-ספר רבים בהם עושים בגרות חמש יחידות כששלוש הן בי"א ושתיים בי"ב.
בבית-הספר שלי לא עושים כך. אנחנו עשינו את כל הבגרות בפיסיקה בי"ב וגם את כל חמש היחידות במתמטיקה בי"ב, ושיטה זאת דווקא פעלה יופי. שאלת מה ההגיון בכך -לגבי מתמטיקה: הנושאים בפרק א' ובפרק ב' של המבחן לא שונים לגמרי אחד מהשני, יש קשר רב בין החלקים (הייתי מביא דוגמאות אבל לא נראה לי שזה יעניין מישהו). לכן כדאי לא להפריד בין שני החלקים, כי במקרים רבים תלמידים עושים את פרק א' בכיתה י"א, ואז חושבים שמותר להם לשכוח את הכל, מה שמביא לאי-הבנה גדולה בחלק ב'. אולי זאת אחת הסיבות לציונים הנמוכים יחסית בחלק ב' (שתי יחידות ההשלמה לחמש). לגבי פיסיקה: אני זוכר שביקשתי מהמורה שלי לפיזיקה בסוף כיתה י"א לעשות את המבחן במכניקה כבר בי"א. הטענה שלי היתה שאני שולט בחומר, ואם אעשה את הבחינה מיד אוכל "להיפטר" מהמכניקה דבר שיביא לפחות לחץ בכיתה י"ב. למורת רוחי, המורה שלי סרב בתוקף, בטענה שמנסיונו הציונים יותר טובים כשעושים את הבחינות ביחד. בסופו של דבר הבנתי שהוא צדק, יותר חכם וטוב לעשות את כל הפיסיקה ביחד, מכיוון שמה שמביא להצלחה בבגרות הוא יותר ההבנה הפיסיקלית מאשר "שינון הנוסחאות", וההבנה הפיסיקלית רק משתפרת עם הזמן, לכן יותר קל לעשות את הבחינה במכניקה בסוף י"ב מאשר בסוף י"א, אפילו אם לכאורה לא נגעת במכניקה כל השנה.
בקשר להפרדת מקצועות אחרים:
הבגרות (חובה) בספרות היא שתי יחידות, אשר אותן אפשר להפריד את שתי היחידות ולעשותן בשתי שנים נפרדות. ככה למשל עשו בבית-הספר שלי, ואכן, אחרי הפרדה, חומר הבגרות מאוד קל לשינון. יחידה בודדת בספרות בימינו היא הרבה יותר "רזה" ממה שאנשים אולי חושבים, ואם עושים רק יחידה אחת, גם תלמידים חלשים יכולים בקלות לשנן את כל החומר בשבוע האחרון לפני הבגרות (וזה מה שרוב התלמידים עושים). זאת לדעתי הסיבה שרוב בתי-הספר לא מפרידים את הבגרות בספרות - יחידה אחת היא קצת מדי, והם חושבים (ובצדק) שהגיוני מאוד "להעמיס" את כל החומר על התלמידים ביחד. לא נורא, שיחרשו שבועיים לפני הבגרות ולא שבוע. אף אחד לא משנן לבגרות בספרות שלוש או ארבע שנים כדבריך. אף אחד.
אותו דבר בדיוק לגבי הסטוריה - ישנן שתי יחידות חובה, ואותן מפרידים לשתי שנים.
לסיכום העניין - אני לא חושב שיש טעם רב בהצעתך (מספר 2).
לגבי שאר שלושת הצעותיך - לדעתי הן סותרות אחת את השניה, ואנסה להסביר מדוע:
הצעה שלוש שלך מעורפלת מאוד. אשמח אם תסביר לי מהם בדיוק כל קורי העכביש שעוטפים את התיכונים בארץ. כנ"ל לגבי "תוכניות שונות" - אין כזה דבר תוכניות שונות. ישנה בגרות מינימלית שכל תלמיד חייב לעשות, והיא אחידה ביותר, מלבד שינויים בבחינות המיועדות לציבור הדתי, הרוסי והערבי. בנוסף לבגרות המינימלית, ישנן אינספור מגמות שתלמיד רשאי לבחור בנוסף למגמה העיקרית שאותה בחר. בכל בית-ספר יש חוקים שונים לגבי זה, ובכל בית-ספר ישנן מגמות שונות שמהן אפשר לבחור. אבל זה ברור ולא בעייתי בכלל - כל תלמיד יודע בדיוק מה האפשרויות שלו, ובוחר אותן לפי יכולתו וציפיותיו מעצמו. אני אישית לא זכיתי לראות את כל אותם הסיבוכים הערטילאיים עליהם אתה מדבר. בקשר לבחינה בפיזיקה עם פרקי הבחירה הדתיים - נכון, נעשתה טעות, אבל היא בוודאי תתוקן כתוצאה מהביקורת. אני לא חושב שניתן להכליל על כל מערכת הבגרויות מן הטעות הזאת, ובפרט שהנזק לא היה רב, רק בית-ספר אחד בכל הארץ עשה את הבגרות הזאת, וגם בה רק חמישית היתה "דתית".
אתה יוצא נגד המיקוד. דבר זה סותר את נימת דבריך משאר המאמר. המיקוד מטרתו היא בדיוק מה שאמרת אתה עצמך שכדאי ונכון שיהיה - פחות שינונים ופחות לחץ, שלא על חשבון רמת הלימוד. אם לא היה מיקוד תלמידים היו צריכים לשנן הרבה יותר לפני הבחינה, חומר שלמעשה כבר למדו בכיתה והבינו.
בקשר להערה אחת - ובכן, יפה מאוד. אני לא חושב שיהיה מישהו שיתנגד למה שאמרת. אבל אלו דברים פשטניים מאוד. באופן מעשי, יישום של הצעה זו יגרום לסתירה עם הצעה ארבע. ולמה? - קודם כל, אל תבין אותי לא נכון. אני לא טוען שיש רק שתי אופציות, להתייחס אל תלמיד בהפקרות או כמו רובוט. העניין הוא כזה:
בעיות המשמעת ברבים מבתי-הספר נובעות מחוסר רצינות של התלמידים והמורים כאחד אל חומר הלימודים. בעיות של מופרעות "סתם" צריך לטפל בדרך הרגילה, אבל הן לאו דווקא הגורם המעכב את בתי-הספר. מה שמעכב הוא חוסר ההשגיות שפושה בחברה הישראלית, ועל זאת כבר הרבה כתבו ודיברו. אם מורה רוצה שתלמידיו ילמדו ולא יפריעו (זה כמובן הולך ביחד) הוא חייב לדחוף אותם להצלחה ולהשגיות. ההשגיות נמדדת בציונים, *מה לעשות*. לכן ההשמצה הטיפיקלית על בתי-הספר של ימינו - שהם "בתי חרושת לציונים", היא פשטנית בהחלט.

נועם דויד

מסכים עם עמדתך בעניין ההישגיות

30476

אבי אהרן • בתשובה לנועם

יום ד', 1/8/2001, 2:08

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות