 |
הספקולציה שהמאמר דוחף אנשים לזרועות תחליפי הרפואה אינה סיבה שלא לפרסם אותו. עם זאת, חבל שהוא לא מתפרסם במסגרת כמו „האייל הקורא”, המאפשרת דיון אינטראקטיבי.
למרות שלא מצאתי שגיאות גסות במאמר, יש היבטים שאינם מוזכרים בו כלל. אחד מהאספקטים שמהם נהוג להתעלם בדרך כלל, הוא מעבר תרופות מהמטפלים המסורתיים אל הרופאים. אם טיפול כזה מוצא בהמשך מהארסנל הטיפולי, נחשב הדבר לכשלון הרפואה, היות שהרפואה חוקרת את עצמה וגם מפרסמת, להבדיל מהמטפלים בתחליפי הרפואה.
ניקח, לדוגמא, תרופה כמו דיגוקסין. במקור זו היתה תרופה עממית אנגלית לטיפול באי ספיקת לב. החומר מופק מצמח האצבעונית והוא אכן יעיל במצבי אי ספיקת לב מסויימים. הוא אומץ בהתלהבות על ידי הממסד הרפואי. כיום השמוש בו ירד מאד. התברר שיעילותו היא הגבוהה ביותר במצבי אי ספיקת לב שבהם יש גם פרפור פרוזדורי הלב. במצבי אי ספיקת לב שבהם קצב הלב הוא סדיר השפעתו היא מועטה. זו גם תרופה שקל, יחסית, להיכנס בה למצב הרעלה, בשל היחס הגבוה בין הרמה הטיפולית לרמה הרעילה. בשנים האחרונות יש נסיגה מהטיפול הזה. האם התרופה „נכשלה”? לא. היא הוחלפה בטיפולים יעילים יותר ומשמשת לפחות מצבים מאשר בעבר. האם הכשלון הזה מיוחס לשימוש בצמחי מרפא בריטיים? חלילה. צמחי מרפא בשימוש שאמאני לא נבדקים לעולם על ידי המטפלים ולכן גם אינם נכשלים. בסך הכל יש לנו כאן תרופה עממית צמחית שאומצה על ידי הרופאים ולאחרונה החלה להיזנח.
תרופה אחרת שהתגלתה על ידי החולים ולא על ידי הרופאים היא כינידין. זוהי תרופה להסדרת קצב הלב הקרובה במבנה שלה לכינין, תרופה ידועה וותיקה נגד מלריה. חולים שקיבלו כינין נגד מלריה שמו לב לכך שהדופק שלהם נעשה סדיר יותר. התצפית הזו היתה נכונה והוחל להשתמש בכינין - ובהמשך בכינידין - להסדרת קצב הלב. בזמן שבו התחילו להשתמש בכינידין לא היה קיים מכשיר האק"ג ולא היתה שיטה מסודרת לסיווג הפרעות קצב הלב. לאחר כ-30 שנה בא האק"ג לעולם, ולאחר כ-55 שנים נוספות התגלה שבדרך כלל עדיף שלא לטפל בהפרעות בקצב הלב. טיפול בהפרעות כאלה במרבית המקרים הוכח כמקצר חיים. בשל ההבנה שלנו בהפרעות הקצב, עדיין יש הפרעות שבהן נדרש טיפול. כינידין הוא עדיין תרופה שניתן להשתמש בה, אך שימוש כזה הוא נדיר. יש ברשותנו תרופות מוצלחות יותר. היות שגם הכינין המקורי הוא תרופה עממית צמחית (החומר מופק מקליפת עץ), ניתן להתייחס לזה כאל „כישלון” של המטפלים העממיים.
האמת היא הרבה יותר פשוטה. הידע מתרחב כל הזמן, ועימו היכולת שלנו להתאים את התרופות למטופלים. בכל שלבי המחקר, כולל המחקרים המושמצים בכתבה שעניינם אי ספיקת לב, הביא המחקר להארכת תוחלת החיים של החולים. אז נחמד שהתגלה שמותר - ואף רצוי - להשתמש בחוסמי β, אך הגישה השלטת עד אז לא היתה שגויה לחלוטין. עם הבנת מורכבות התהליך הובררה גם הסיבה מדוע כדאי להשתמש בחוסמי β. אותו יוג'ין בראונוואלד ש„שגה” כביכול כשכתב שאסור להשתמש בחוסמי β באי ספיקת לב היה זה שהוכיח שכדאי להשתמש בחוסמי ACE באוטם שריר הלב כדי למנוע אי ספיקת לב עתידית. בסך הכל תוחלת החיים של חולי אי ספיקת לב השתפרה מאד בשל כל התגליות האלה, ובכלל זה אלה שבהמשך נעשה כיוונון עדין שלהן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש