 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לענות על שאלה זו ללא הקשר והשלכות. היא מסוג השאלות הבאות לבחון היכן "מונח ליבו" של אדם, ואני לא בקטע. אז הוספתי הקשר והשלכות: לגבי האפשרות בה מאה רוצחים ממשיכים להסתובב ברחובות, אם אלו היו סדרי העדיפויות והמצב, אזי רצח היה הופך לנפוץ הרבה יותר ממה שהוא היום, למשל עקב אובדן הרתעה בקרב הרוצחים הפוטנציאליים וחוסר האמון של מקורבי הקורבנות במערכת אכיפת החוק, מה שהיה גורם להם לרצוח בעצמם חפים מפשע בחשד לאחריות לרצח, או אף את הקרובים חפים מפשע של הנחשדים ברצח. התוצאה היתה שחפים מפשע רבים יותר היו נרצחים. משום כך נאלץ אני, בתנאים אותם הצבתי, להצביע לאפשרות השניה, המוסרית יותר, הכולאת חף מפשע אחד לשם הצלחת חייהם של כמה אחרים על פני הבחירה הראשונה, ה"מצפונית", שהיתה נותנת לי הרגשה טובה במחיר חיים אלה. אם לעומת זאת היה ברור שלאחר מקרי הרצח לא יהיה עוד רצח או כל פשע אחר, הייתי אף תומך בסגירת בתי הכלא ושחרור האסירים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמתם לב להבחנה החד משמעית הבעייתית שעושים בין חף מפשע ללא-חף מפשע וגם רוצח - האם זה אחד שמקצועו הוא לרצוח? האם בכל מקרה הוא מהווה סכנה? אולי כמו בדוגמא בתגובה הקודמת, ייתכן מקרה בו מישהו רצח מתוך נסיבות חד פעמיות. לי נראה מאוד סביר שיכול לקרות מצב כזה, אף יותר מאשר מישהו שרוצח דרך קבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך, אך המשמעות ההרתעתית תקפה במידה זו או אחרת לכל סוגי הרוצחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של שאלות, אפו. אי אפשר, כמובן, לתת תשובות חקוקות בסלע לשאלות הללו, אבל אפשר לנסות להשיב להן ע"ס הספרות המקצועית. חשוב, אולי, לעשות כאן הפרדה חשובה אחת לפני מתן התשובה: אנחנו מדברים על הרתעת רוצחים *אחרים*, פוטנציאלים, ולא על הגנת הציבור מהרוצחים האשמים, שכבר רצחו בעבר? רצח הוא אחת העבירות בעלות שעור הרצידיביזם הנמוך ביותר. אל תתנו ל"חוק וסדר" ו"שתיקת הכבשים" לבלבל אתכם - רובם המכריע של הרוצחים לא ירצחו שוב (הספר של וולפגנג על רצח כבר מיושן למדי, אבל יש מחקרים חדשים). לעניין ההרתעה של רוצחים פוטנציאלים, אם כך: חומרת העונש, מתברר על סמך ניסויים ומחקרים אחרים, אינה המרכיב היחיד, ואפילו לא המכריע, בהרתעת אנשים. ככל שההרתעה עובדת, היא פונקציה של גורמים נוספים, חשובים יותר - שיעורי תפיסת העבריינים ומהירות מתן העונש. לעצם הידיעה שלפעמים מי שרוצח נתפס, ואחרי הרבה זמן הולך לכלא - אין הרבה כח הרתעתי, מתברר. כך שיחידות בלשיות יעילות יותר בפענוח פשעים הן מוצלחות יותר מעצם הענישה החמורה (וזה, כמובן, אם נשים בצד את השאלה "יעילות עבור מה" - שכן לא ממש ברור שהשהייה בכלא תמנע פשיעה: להיפך, אנשים שלא היו רוצחים שוב בחוץ אולי ירצחו שוב בכלא, שם ייחשפו לסיטואציות מסוכנות יותר ולתרבות אלימה של הישרדות, ואני מניחה שחיי האסירים גם הם יקרים לנו). ולעניין קרובי המשפחה האלימים של הקורבנות: אני לא יודעת בוודאות, אבל נראה לי קצת מוגזם להתייחס לזה כאל סיכון ממשי. שוב, בסרטים אמריקאים האם השכולה שולפת פתאום אקדח קטן מהתיק, אבל בחיים האמיתיים זה ודאי קורה הרבה פחות - ולא יצא לי להיתקל בספרות שמתייחסת לזה כאל סיכון ממשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המעניינת. אני תוהה, באיזו מידה מושפעת מערכת האכיפה והענישה בארה"ב מתוצאות מחקרים אלו (ואחרים)? אם כבר אז עוד משהו: האם באירופה היחס לנושא הענישה הוא יותר פונקציונלי לעומת זה האמריקני, הנקמני יותר, או שאני סתם מקשקש? למרות שלא ציינתי זאת במפורש, מה שהעמדתי על הכף בתגובתי הקודמת היה משהו ששקול לזה שיבואו אלי ויעמידו בפני שתי אלטרנטיבות שבינהן אני צריך לבחור, עבור הקהילה בה אני חי מעתה והלאה: לפי האחת, על כל 100 רוצחים שיכלאו ע"י מוסדות הקהילה, יכלא בנוסף חף-מפשע אחד. השניה, רוצחים לא יענשו יותר ע"י מוסדות הקהילה. הערכתי היא שהאפשרות השניה תביא למצב חברתי בו אנשים יתנהגו באופן שונה מזה לו אנו רגילים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |