 |
ראשית , אני רוצה להסכים עם רותם סגל , אכן אחד המאמרים הטובים באייל עד כה.
ברצוני לספר לכם על סיור לימודי לפולין שערכתי במסגרת משלחת התק"ם , לפני כעשור. על אף שמערכת החינוך של הקיבוצים היא אולי העצמאית ביותר מכל זרמי החינוך החילוני מבחינת היכולת לבחור את מערכת הערכים והאידיאולוגיה שיוענקו לתלמידים (בתי הספר בקיבוצים הם פרטיים) , מסתבר כי בנושא הטעון של השואה , אין הרבה הבדל. במשך מספר חודשים , בשעורי ההכנה לקראת הנסיעה , ניפחו לנו את המוח בנתונים הקשורים לשואה , ולשואה בלבד , בלי להסביר את הקונטקסט ההיסטורי , את המצב החברתי ששרר באירופה לפני המלחמה , את הרקע לעליית הלאומנות האירופית באותה תקופה וכך הלאה. השיעורים הנ"ל התמקדו ברעיון "מה הם עשו לנו, ואיך בדיוק" , אפילו בלי להתעכב על ה"למה" (אף על פי ש"למה" כזה איננו בהכרח קיים בחברת בני אנוש לכאורה , כנראה שהוא בכל זאת קיים , גם אצל הנאורים ביותר). למסע עצמו הצטרפה אלינו ניצולת שואה , כי זה היה הפורמט המקובל למסעות התק"ם לפולין , כך שגם הצד האמוציונלי בו ניסו להטעין אותנו נלקח בחשבון. ברצוני לספר על שני ארועים מהמסע אשר יאשרו באופן מושלם את הטענה הפופולרית שהעולם כולו נגדנו ועלינו לעמוד בגאווה מנגד. בעיר קרקוב (אם אני זוכר נכון) נטפלו לכמה נערים מהמשלחת פולנים מקומיים , כבני 20 וקצת. הם קראו להם בכינויים הנוגעים ליהדותם עם רמז ברור למה שקרה שם לפני כ-50 שנה. אך כוחותינו המצוינים הוכיחו שברגע האמת , הם מיישמים יפה את מה שלימדו אותם בחצי השנה האחרונה : העולם כולו נגדנו , ביחוד האנטישמים , ביחוד הפולנים. מספר נערים נוספים הצטרפו אליהם וביחד היכו את הפולנים מכות ניצחות. המשך הערב עבר עלינו במלון , עם שמפניה , כאשר כמעט כל המשלחת (כולל הנערות הבלתי מיליטנטיות בדרך כלל) באה לחגוג את הנצחון על מבקשי נפשנו. הארוע השני היה באנדרטה לזכר הרוגי מרד גטו ורשה , שם ציינו את סיום המסע. בטכס היה יותר מאשר סתם טכסיות. זו היתה התרסה בוטה : אנחנו היהודים ששרדו , באנו ללב ורשה עם דגל ישראל מונף אל על, עם שירת ההמנון ועם חולצות המסע עם דגל ישראל עליהן (אלו שהביאו את אותם נערים להתגרות בחברי המשלחת) , נראה אותכם מנסים לעצור אותנו כאן.
המסע כולו היה מסע מאד טכני מבחינת חומר הלימוד : פה רצחו מיליון , פה רצחו חצי , פה השתמשו בגז , פה השתמשו ביריות וכך הלאה. לא פלא ששעות הפנאי של התלמידים נוצלו לשופינג , סיורים בערים השונות ואף הליכה למועדוני חשפנות (כן כן , ממש כמו שפורסם לאחרונה על אותו בית ספר מהגליל , אנחנו היינו קודם). להערכתי , המסע הנ"ל שינה את השקפת התלמידים בדיוק בנקודה אחת : כולם אנטישמים וכולם נגדנו. לא ידוע לי על תלמיד ששינה את השקפת עולמו המוסרית כתוצאה מהמסע. אם זאת היתה מטרת מארגני המסע , הם בהחלט הצליחו בכך. אני עצמי חושב שכדי להבין היטב את נושא השואה יש צורך בכמה כלים שבכיתה י"ב לא השתמשו בהם : גיל מתאים (אצלי למשל , רק אחרי גיל 20 אני יכול לומר שממש הפנמתי מה קרה שם) , רצון להבין (רוב חברי המשלחת נהנו במיוחד מעצם הנסיעה לחו"ל , הרבה יותר מאשר הצד הלימודי) , וחומר לימוד רציני - למשל ספרי היסטוריה ולא ניצולת שואה מתלהמת שבאה להדליק את הכפתורים האמוציונלים של נערים בגיל ההתבגרות.
הערת אגב אחרונה : מה לנו כי נלין על בתי הספר , אם בעיתון הארץ הפופולרי כל כך בקרב קוראי האייל , מופיעה היום כתבה על ביקור האפיפיור בישראל , שבה הענין המרכזי הוא בקשת סליחה על מה שעוללו לנו הנוצרים. היינו צריכים יותר מזה כדי להאמין שכולם נגדנו ?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש