 |
צריכים להיות מאד זהירים בהגדרות. ראשית, מהמעט שאני יודע, חוש הריח הוא אכן מהחלקים הקדמוניים של המוח, אלא שאצל בני האדם הוא מנוון יחסית, והאזור שאחראי עליו (פחות או יותר מעל האף) הוא קטן יחסית1 וגם החיבורים המוחיים שלו מראים על קדמוניותו (בנוסף, חוש הריח קשור ישירות לחוש הטעם). ברור שיש לחיות "זכרון ריחני" ונדמה לי שדגי הסלמון משתמשים בחוש הריח כדי לחזור למקום הולדתם.
השאלה היא מה אתה מתכוון שאתה אומר "זיכרון". האם אתה זוכר את הריח, או שאתה זוכר באמצעות הריח, או איזו קומבינציה? כאן צריך אולי לדבר על הזכרון כפנומנולוגיה "הרגשת הזיכרון" או כאל מאמץ מנטלי להיזכר. למשל, עוגיות המדליין המופרסמות של פרוסט עוררו בו זיכרונות, אבל אם אני אשאל אותך באיזה שנים למדת בבי"ס עממי, תצטרך להיתאמץ להיזכר. מה שהאלבוואקס טוען זה שכל זיכרון כזה הוא זיכרון שתלוי בהקשרים החברתיים-תרבותיים שלו, ואיננו "פרטי" לחלוטין. אם אתה פועל אוטומטית מבלי להיות מודע לפעולה, בגלל שהגוף שלך (האף) קיבל זץ כימי ממולקולות שנימצאות באוויר, אז האם זה "זיכרון?" לעומת זאת, אם אתה אומר לעצמך "הריח הזה מזכיר לי את זה וזה", אז יש פה משהו שונה לגמרי.
האם אתה יכול שלא לראות את מה שכתוב פה?
באנלוגיה אפשר אולי להסתכל על זה כמו על תינוקת שברגע שהיא לומדת להבחין בין צורות ורקע, היא מתחילה לראות את העולם, אבל "איבדה" את היכולת שלא לראות. ברגע שלמדת לקרוא אתה לא יכול שלא לראות אותיות.
1 אם אתה מתעניין, חפש olfactory bulb כמו הלינק הזה שמצאתי בחיפוש מהיר http://www.driesen.com/olfactorysystem.jpg
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש