 |
אני איתך.
נתקלתי במאמר במקרה, גוגל קרא לי... את טום וויטס פגשתי בצבא, (הוא היה חייל, אני הייתי פקידה פלוגתית) (סתם, סתם...) הכרתי את המוסיקה שלו בצבא ומאז אני מכורה. הוא נוגע ברגש, מקפיץ את המקומות הנסתרים העמומים בנפש, את חרדת המוות ואת האהבה וההרס האעצמי הכרוכים יחדיו ונותן להם קול מקברי, קברטי, תיאטראלי במובן הטוב של המילה. אני עוסקת בתיאטרון ונזקקת לו בכל פעם שאני עובדת על משהו. הוא מעורר בי השראה, ויושב על מה שאני מנסה להגיד כמעט תמיד.
יצור אפל ועשיר, עייף ועצוב, לירי ומרגש ומטלטל כמוהו עוד לא שמעתי מאז נפגשנו. וכל פעם שיוצא משהו חדש שלו אני לוקחת איתי, שומעת שוב ושוב, ולוקחת איתי לחלומות.
מעולם לא ראיתי הופעה שלו, זה חלום חיי, לראות למשל, את עיטי הלילה בדיינר (אין לי כוח להפעיל ספלר) בהופעה באיזה פאב. זה התקליט שאני הכי אוהבת. הקול שלו מרגיע אותי, המוסיקה מחממת את ליבי והמילים מצחיקות עצובות.
מונולוג אהבה לטום זה יצא, נו מה לעשות.
שיבוא לארץ כבר. אני אקנה כרטיס לכל הופעה. מבטיחה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש