 |
לפני כשבוע נפטר אחד הסופרים הגדולים אי-פעם – האמריקאי-יהודי סול בלו (פרס נובל 1976). בספרו "כוכב הלכת של מר סאמלר" מצאתי התייחסות זאת לז'ול וורן:
"עולמות חדשים? אתחלתות חדשות? אין זה ענין פשוט כל-כך (הירהר סאמלר בינו לבין עצמו, בחפשו משהו שיסיח דעתו). מה עשה רב החובל נֶמוֹ ב'עשרים אלף רגל מתחת למים'? הוא ישב בצוללת נאוטילוס, וניגן על קרקעית האוקיאנוס את באך והנדל בעוגב. חומר טוב, אך ישן. ומה בדבר 'נוסע הזמן' של וֶאלס, כשמצא את עצמו אלפי שנים בעתיד? הוא התאהב בפשטוּת בנערה אֶלוֹי היפהפיה. לקחת עימך, בין למעמקים ובין לחלל ולזמן, משהו יקר, ולשמור עליו – זה כמדומה היה הדחף שלהם. ז'ול וֶורן צדק בהחלט, שהביא את הנדל ולא את ואגנר אל קרקעית הים, אף כי בימי וורן היה ואגנר האוואנגארד בקרב הסימבוליסטים, שמִיזגוּ מילה וצליל יחד. לפי ניטְשֶה, הגרמנים, שהיו מדוּכאים ללא-נשׂוא על-ידי העובדה שהם גרמנים, השתמשו בואגנר כבחשיש. לגבי מר סאמלר היה ואגנר מוזיקת-רקע לפוגרום. ומה צריך אדם להביא לירח, מוזיקה אלקטרונית? מר סאמלר היה מתנגד לכך. תהיה בכך השפלת-האמנוּת בפני המדע."
הציטוט הזה נמצא ברשימה שפירסמתי בבלוג שלי עם מותו של בלו, שעוסקת בעיקר בספרו זה, וגם קצת על כתיבתו באופן כללי:
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש