 |
|
 |
||
|
||||
 |
מופנה בעיקר למזדעזעים, כמוני, מהמציאות הקשה של העיסוק בזנות בפועל תוך הכרה בכך שזנות תמשיך להתקיים בהכרח ולכן דוגלים, כמוני, במיסוד לגיטימציה חברתית וכו'. הועלה על ידי כמה מן הכותבים קו המחשבה הבא: ההמנעות מבחירה בעיסוק בזנות לעצמי עולה בקנה אחד עם ההמנעות מעיסוקים אחרים כגון ניקוי שרותים, כוח עזר במטבח וכיו"ב. והיה ואגיע לפת לחם, לא מן הנמנע כי אעדיף את הראשונה על החלופות (ובהתאם, יש לאפשר לבוחר בדרך זו תנאי תעסוקה אנושיים, לגיטימציה וכו'). אני מבקש ללבן קו זה ולפתחו. אמנם לא בחרתי בניקוי שרותים או עבודה במטבח כקריירה, אך אני יכול לצייר לעצמי באור חיובי (מאוד) מעשי *התנדבות* הכרוכים בהם, בין עם שלי עצמי או של הקרובים לי: (1) ניקוי בתים ומוסדות של נזקקים שאין ידם משגת (2) מעט פחות שגור אך עדין מעשה נאצל: ביצוע מטלותיו של עובד/ת דחק, כדי לאפשר לו יום מנוחה (בפרט אם הוא מנוצל ואינו זוכה לחופשות די הצורך) בודאי גם הדוגלים באחריות ממסדית לכגון אלו, יראו בהם מעשים נאצלים כאשר נעשים באופן פרטי, ישבחו את יקיריהם העוסקים בכך וכן הלאה. ובכן, מה דעתכם על העוסקים בפעילויות הבאות: (1') קיום יחסי מין עם אלו שלא זכו לכך מסיבות שונות וגם אין בידם לרכוש שרותי מין (2') ממלאים מקום לעובד/ת מין מנוצל/ת, נאמר ליום אחד, ומאפשרים לו או לה יום מנוחה ונופש האם אתם יכולים לצייר עצמיכם או הקרובים לכם פועלים כך? האם אתם יכולים לצייר עצמיכם מעודדים הקרובים לכם לפעול כך? אולי *דוקא* בשל הקושי הפסיכולוגי שהמעשים הללו מעוררים, ולשם ניתוץ ההתניה החברתית, על הפעיל החברתי המסור החפץ בקידום המיסוד והלגיטימציה לחצות את הקו הקשה הזה בפועל ואפילו להעדיף את דרך ההתנדבות גם באותם מקרים (ללא ספק חריגים כיום) בהם ההתמקצעות לשם הזדהות נשקלת? [בוודאי אפשר לממש בפועל את (1') אך מן הסתם בדרכים יצירתיות גם את (2')] |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |