 |
|
 |
||
|
||||
 |
יורם מלצר על "אפשר קטשופ?". המאמר הזה עזר לי להבין למה צורת הביטוי הזו מפריעה לי, מלבד המבנה האסתטי - יש בה את ביטול האחר. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?co... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל את עצמי מה יותר בעייתי, ''אפשר קטשופ'' או ''תביא לי קטשופ''. לכאורה, האפשרות השנייה בהחלט מתייחסת לקיומו של האחר - אבל בצורת ציווי לא פחות מכוערת מ''אפשר'' - וודאי גם לא פחות נפוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תביא לי קטשופ בבקשה?" ציווי אינו מכוער בהכרח לדעתי, במיוחד אם הוא דו-צדדי וכל צד יכול "לצוות" על משנהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי בעצם למסעדה ולמלצר, ששם הציווי לא יכול להיות דו צדדי. וכמובן, בלי "בבקשה". למשל, "את/ה יכול/ה להעביר לי את הקטשופ" נשמע לי יותר טוב, אם כי הוא ארוך יותר. אבל בסך הכל, כשמדובר במשפחה ו/או חברים, זה רק עניין של היחסים הקיימים ממילא. אפשר להעניק די יחס גם ב"אפשר קטשופ" - או להביע רק נימוס קר עם ה"בבקשה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בזמן האחרון מוצאת את עצמי יותר ויותר מצביעה ומנסה להזכר איך קוראים לזהו האדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פפריקה, בדרך כלל. ואומרים גם ששוקולד משפר את הזיכרון. אם כי אצלי הוא משפר בעיקר את הגדילה לרוחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין בכלל מה התלונה. מדוע "כרטיסים בבקשה" זה יותר מנומס מ"אפשר קטשופ?"? הבקשה כאן מופנית לעולם באופן כללי. לא אכפת לי מי מבין המסובים יקום ויביא את הקטשופ, ואין שום סיבה שאפנה דווקא לאדם X ולא לאדם Y בבקשה הזאת, אז למה לא להפנות אותה לגוף כללי, סתמי? לא יודע, איכשהו, בעברית, המילה "בבקשה" הפכה פעמים רבות לדרישה גסה. לפיכך "קטשופ, בבקשה!" אינו בהכרח מנומס, בדיוק כמו ש"באמת תודה" זה בדרך כלל בדיוק ההפך מביטוי מנומס, ו"סליחה"1 הוא לרוב ביטוי של גסות רוח טוטאלית. 1 לרוב באינטונציה שמצריכה הוספת "?!" אחרי המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלונה המקורית היא של ערן ביילינסקי, עם סימוכין מיורם מלצר תגובה 291165 והבעיה המקורית איתה לא נפתרת ב"כרטיסים בבקשה", כי הנקודה היא בפנייה לסובייקט (אולי ע"ע קופאית). גם לי לא איכפת מי יביא את הקטשופ, אני שונא קטשופ. ___________________ ואפרופו הביטוי "סליחה" באינטונציה המעליבה/הזועפת שלה, אני רוצה לזרוק כאן לאויר הצעה שקוסמת לי כבר מזמן: מה דעתך על האפשרות להחזיר לשפת הכתיבה את טעמי המקרא? סוף סוף יהיה שימוש משכנע לספר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תביא'' זו צורת העתיד של הביא, לא ציווי. ציווי זה ''הבא לי קטשופ''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד הדיוק (והדקדוק, כמובן) אתה צודק. אבל בשפת הדיבור הצורה הזאת תפסה את מקומה של צורת הציווי המקורית, והיא משמשת במקרים רבים במשמעות ''הבא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומרת: " 'ני'כולה לקבל ת'קטשופ?", או - " 'תה יכול לתת לי קטשופ?" - אבל עם חיוך גדווול! - ואני *תמיד* מקבלת ת'קטשופ (לפעמים בתוספת כמה הצעות שלהן אני בד"כ מסרבת)! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה חושב שאני אעשה בקטשופ שלך? אני לא סובל קטשופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עלייך ועל מלצר. הצורה ''אפשר לקבל קטשופ'' מבטלת את האחר באותה מידה בדיוק, אבל לא היתה מפריעה לך או לו (לדעתי) - מדובר פה בטהרנות שפה. לדעתי, במקרה זה היא (הטהרנות) במקומה - אבל כמו במקרים רבים אחרים - זה עניין של ניואנס ואיני יכול להגן עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים. השמטת "לקבל", אם כבר, יש בה משום ביטול ה*עצמי*, המקבל, לא האחר. ערן, אתה הבנת? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |