 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על המאמר. בעקבותיו קראתי שוב את המגילה, באופן מדוקדק. 1) הגישה שצמחה אצלי בעקבות קריאת המאמר היתה דומה לזו של המלבי"ם. הופתעתי לכן שהוא אוזכר ושהוא ראה כאן סכמה דומה לזאת שהתעוררה בי. מדובר אגב בסכמה מוכרת למדי, של יהודים התופסים עמדות מרכזיות באדמיניסטרצייה, משרתים בנאמנות את השילטון המרכזי, ומעודדים אותו להיות סמכותני יותר, להטיל יותר מיסים וכד'. סיבת הדבר בדרך כלל היא מתן חסות והגנה ליהודים מצד שילטון מרכזי חזק כנגד דחפים "עממיים" ולוקליים, הפורעים ביהודי בשם ה"פולקיזם". התופעה מוכרת למדי בשילטון בבריה"מ, ברפובליקות שלה ובדמוקרטיות העממיות. בגירסה קיצונית אנטישמית התימה הזאת הוצגה באופן ארסי מאד בסרט התעמולה הנאצי "היהודי זיס" 2) בהמשך, ובעקבות ניתוח דקדקני של פסוקים, אחד אחר משנהו (גישתי דומה לזו של המלבי"ם והמפרשים המסורתיים, בהניחה שהטקסט הוא מאד לא עודפי, וכל פסוק כמעט מוסיף אינפורמצייה משמעותית) הגעתי למסקנות הפוכות לסכמה הזאת, של "הגברת הטוטליטריות של השילטון, ב"עצת ובשילוב יהודים". מצאתי, ממצאים נוספים, יפים, למשל בשאלת המשתה הממושך בתחילת המגילה ומהותו. וזאת, בניגוד לסכמה של "מעורבות יהודים בהגברת הטוטליטריות" . 3) ברגע מסויים חשבתי שיש כאן מעין פנטזייה יהודית, סיפור פנטזייה, סיפוק משאלה ההופכת מצב היסטורי לא קביל על פיהו. אך גם כאן טעיתי. 4) המגילה, לאחר אתנחתה קלה מרגע סיום הקריאה, מתגלה כחומר מרהיב, עתיר צבע. ומשחרר. משהוא אולי בנוסח שיקספירי, שלא כטקסטים יהודיים אחרים, המשקפים תגובה לדיכוי. משהו שעורר אף דימיון של סופרים אנגלים רומנטיים מתחילת המאה ה-19, למשל אייבנהו של וולטר סקוט. 5) אשר לגישת בלבן, גישה זאת, המניחה השתלשלות נארטיב באופן שבכל מקרה מבטא מעין infallibility של השררה, ישומה מתגלה כאן כמוטעה. כבר נאמר רבות על מעגליותה של הגישה הזאת, ועל אי היותה ברת הפרכה אמפירית. מופרכותה המיבנית של הגישה, הופכת כמעט כל עיון מדוקדק בחומר כלשהו, כמראה את היותה חסרת שחר מבחינת ישום, והיותה כלי ניתוח מדלל ביותר ואוכף סלקצייה שרירותית על נתונים. מדובר בהפיכת מסכת מורכבת לקו דקיק ומשתרשר של נרטיב (תוך השמטת עובדות), באופן שיוצא כאן מעין סיפור תחמנות, תככים ונכלים. אלא שהעניין לא תקף, יש יסודות סימולטניים במציאות, ומצאתי כאן, ספציפית בסיפור המגילה, דבר טעם לניתוח סטרוקטוראלי ולא פיברוק נארטיב שרירותי הנאכף על הנתונים. אוסיף כי בלבן הוא פאשיסט מהסוג המתועב, המחליא, אמנם איש חריזמתי משהו, אך איש שלשונו נעוצה עמוק עמוק, ברכיכיות בעלת חזות מצ'ואיסטית, בישבנם של אנשי שררה למיניהם. מטבע הדברים הוא מחמיא לערמומיותם וכוחם ש"אינו בר טעות", ללא קשר לאיך יתפתחו הדברים. הוא ועמיתו לליקוק ולפאשיזם בן זאב. אקווה שאתפנה לכתוב מאמר קצר או ארוך יותר על מה שהעליתי. בינתיים, יש החומר הזה, והסתבר לי עכשו שהאינטואיציות הראשוניות שלי לא היטעו אותי. תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |