 |
|
 |
||
|
||||
 |
החלת צנזורה על ספרי ילדים עלולה להיות מסוכנת, ולו מפני שהדבר יוצר תקדים המתיר לממשלה להתערב בחיי הרוח של אזרחיה. הועדה, כך מסתמן, אינה מעריכה ביותר את שיקול הדעת ההורי. לשיטתה שיקול הדעת ההורי פגום, אינו אחראי, ולכן אין לתת להורים את חופש הבחירה בכל הנוגע למזון הרוחני אותו ירצו לתת לילדיהם. הספרות המיועדת למבוגרים, להבדיל מזו שמיועדת לילדים, לרוב אינה מנסה לחנך. הגישה הפטרונית לגבי עולמם הרוחני של הילדית היא פסולה בעיני. גם ספר ילדים יכול להיות בראש ובראשונה חוויתי, לאו דווקא דידקטי. הרעיון הנואל לצנזר ספרות ילדים מסיבות כאלו ואחרות (כאלו- מוסרנות, צדקנות, אחרות- פטרונות, סמכות), דווקא יוריד את איכות הספרים ולא יוסיף לה. ספרי מבוגרים כמו ''פסיכופט אמריקאי'', ''לוליטה'', וכיו''ב, אינם מעמידים במרכזם מסר חיובי או תבוני- עדיין אף אחד לא קם ומוחא, אף אחד לא מתכוון לצנזר אותם. ספרות המבוגרים זוכה, ובצדק כנראה, לסובלנות רבה יותר, שכן המבוגר נתפס כאדם בר דת, המסוגל להחליט בעצמו אילו ספרים לקרוא ואיזה רעיון לקחת מהם. המעניין ביותר הוא שרעיון מעין זה לא עולה לדיון בנוגע למסרים המועברים לילדים באמצעות משחקי המחשב, סרטי הקולנוע, האינטרנט וכו'. סיבה אפשרית להטפלות למדיום הספרותי היא מעמדו התרבותי, מעמד הנחשב לאליטיסטי יותר בהשוואה למדיומים אחרים. עיתוני ילדים- ראש אחד, מעריב לנוער- בעלי פופולריות גבוה, המספספרים במידע שטחי וצהוב, אינם זוכים ליחס פטרוני מעין זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא עולים לדיון? איפה אתה חי? כל שני וחמישי מוגשות עתירות נגד ערוצי טלוויזיה ששידרו איזה מסר לא מספיק פוריטני בשעות שילדים אולי צופים בטלוויזיה. כל שבועיים יש כתבה איפשהו שקוראת חמס כנגד משחקי המחשב שמרקיבים את מוחם של ילדינו הרכים. שלא לדבר על המערכת שכבר פועלת בתחום הקולנוע לסיווג סרטים על פי גילאים. אנחנו אמנם לא מפורטים כמו בארה"ב (שם ממש כותבים מה יש בתוך הסרט שגרם להם לתת סיווג כזה ולא אחר), אבל גם זה יותר מדי. באשר לעיתוני הנוער - בזמנו היה לי מנוי על אחד העיתונים הללו ("משהו", נגמז מאז, ברוך השם). ההורים שלי, כמובן, מאוד שמחו שהילד קורא שבועון ולא כל כך התעניינו בתוכן. הצרה היא שגם אני לא כל כך התעניינתי בתוכן, החל משלב כלשהו בתהליך הדעיכה של העיתון, שעסק ברובו במיני כוכבי נוער שלא עניינו אותי אז (וגם לא היום), ברכילויות ובעניינים של בינו לבינה, שבאותם הזמנים לא היו רלוונטיים במיוחד עבורי, לצערי הרב. אני לא ממש בטוח למה המשכתי להיות מנוי עליו כל כך הרבה זמן. כנראה שלא רציתי לאכזב את ההורים. מצד שני, גם על MAD הייתי מנוי איזה חצי עשור, למרות שבשלב כלשהו זה כבר היה ממש לא מוצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר ש"משהו" דווקא היה די טוב יחסית, לפחות כשאני הייתי עולל. גם "כולנו" היה עיתון די סביר, עד שהעורך האחראי הפך להיות קובי ניב, שדרדר אותו קצת ואז נעלם כלעומת שבא ובמקומו בא אורן ציבלין שהרס לחלוטין את מה שהיה קודם. MAD היה מצויין, עד שגם הוא התחיל לקרוס (מעניין אם כי גדלתי או כי המעיין חרב). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |