 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפרים קישון/יוסף עוזר הוּא אִימן אוֹתנוּ לִצְחוֹק אחרֵי אַוּשְׁוִיץ שֶׁלֹא לוֹמַר הַיְיל, מְדִינַת ישראל, כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם מבִּיט בָּנוּ דֶּרֶךְ כַּווֶנֶת הַבְּדִיחָה צְחוֹק עשָׂה לָנוּ אפְריִם - כְּמוֹ שָׂרָה הַזְקֵנָה, אִמֵּנוּ מאחורֵי הַבָּדוֹן, הַפָּחוֹן, הַמַּעֲבָּרָה אך בלי שְׁלֹשָׁה מַלאכים וּבְלִי בְּשׂוֹרָה שיצחק העולם מבדיחַת עַצְמֵנוּ הַהַגוּנָה עַל עוֹלָם שֶׁיוֹדֵעַ שֶׁיִצְחָק נֶעֱקָד וְצוֹחֵק, נֶעֱקָד וְצוֹחֵק וְנֶעֱקָד וּכְמוֹ הָעֵדוּת שֶׁקָרָאתִי בְּיַד וָשֵׁם: "שָׁכַבְנוּ עַל הַדַּרְגָשִׁים וְשָׁרְנוּ בְּקוֹל רָם נִכְנָס בְּזָעָם קָצִין נָאצִי וְצָרַח: הֵבאנוּ אֶתְכֶם לְכָאן בִּשְׁבִיל שֶׁתַפְסִיקוּ לָשִׁיר! יְהוּדִי אֶחָד הֵשִׁיב לוֹ: בְּדִיוּק עַל זֶה אנַחְנוּ שָׁרִים" אֶפרים קִישׁוֹן, גַּם עַל אַשְׁכְּנָזִים וּסְפָרָדִים, בְּאֶרֶץ שֶׁרָעָם הַצְחוֹק מִתְגַלְגֵל בָּהּ מהקישון עד הירקון אבל הוא עַצְמוֹ מֵת בִּשְׁוַויְץ: עצוב מִדַי, לְיָד חֶשְׁבּוֹנוֹת הַבַּנְקִים שֶׁל מִי שֶׁפִּרְנְסוּ אֶת צְחוֹקוֹ, אֶת חיֵינוּ הַבּוֹכִיִים וּבְדִיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בִּמְשִׁיכַת הַיֶתֶר שֶׁלָנוּ מִבַּנְק הַכְּאֵב עלָיו חוֹתֵם אֲנִי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את התזה שלי אני מציג בשני השירים האלו. פתוח לדיון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצרט וולפגנג אמדיאוס / יוסף עוזר וולפגנג אמדיאוס, היה קשה לך? וחליל הקסם והסימפוניה מס' 40 ? רק תגיד לי ביום השואה הזו, איזה שנאות המסה הסימפוניה מס' 41 בדו מג'ור, זו, האופטימית כמו שמש, שבכוחה לפלח ערפילים מנפשי הנטושה? התרבות, האומנות, אירופה, אני מדפדף בתמונה של ילדים מתים בגטו והוגה במילים: "... נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו..." מפזם את "הציד", ואת "הדיסוננסים", תולש את המנגינה איתה טס מלאכו של עשו לומר שירה משאיר את יעקב לצלוע, כדי שיראה מרחוק - רוקד... באוסטריה גדל הצבעי המשופם, הכיר את ואן גוך, כל צבעי השמן שלו לא סתמו קרמטוריום אחד? לא הרחיבו את לבבות שוטרי האס אס? מה מרעמי גוסטאב מהלר ייצב את העין המיטיבה לקלוע בילד בידי אימו? ומה קרה לשירה העברית שלא שואלת את מוצרט לא את היידן, לא את היידגר? אני שואל בלחש, שלא ישמעו: הנשר על המדים השחורים העיר קינו ועל גוזליו ריחף?! וואוו, צעירים יפים, אירופאיים? מארץ אשכנז? והמשורר עזרא פאונד? השירה עצמה, צחנת המאה העשרים: את מי היא ניערה? את העפר שכרו צדיקים בחייהם ובמותם, יפים כמו פרחי הרוע של בודלר? מה עשיתם אתם: הכינורות, הוויולות, התופים? מה, ירוק הבקבוק, כחול הים, אדום שחור צהוב? לשלשת הצפור, חכמה מכל מה שנערם בלובר, לשלשת חמה, חמימה, בך יאמין ממחר בן אירופה הוא, וצלמו הרקוב, שכאן, שבארץ ישראל. אדר ב תשס"ה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |