 |
|
 |
||
|
||||
 |
יעיל פחות מג'ודו או קראטה, אבל טוב למדי לפיתוח גמישות וקואורדינציה. לא שזה עזר לי במיוחד בשנתיים שהתאמנתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ודו אונו אומנות לחימה, אלא ספורט, והיעילות שלו, במקרה הטוב, מוטלת בספק. אין מצב מציאותי שבקרב תיתפוס בחגורת היריב שלך ותסתובב סביבו בפרצוף כועס, בניסיון למצוא דרך לערער את שיווי משקלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא יצא להשתמש כמה וכמה פעמים בימי נערותי בכישורי הג'ודו שרכשתי באותם ימים. לא אחת אתה מגיע לשלב בו אתה ואויבך נצמדים אחד לשני ואז לגודוקה מנוסה יש יתרון משמעותי. לא שגודוקה יממש את התרגילים בצורה הנקיה שלהם, אבל הוא יכול לאלתר עליהם בקלות רבה יותר. אבל לדעתי, היתרון הגדול ביותר של מי ש*מנוסה* בקרבות בכלל, וזה לא משנה אם זה מכות רחוב או איזו תורת לחימה מסודרת, זה היכולת להישאר קצת יותר קר רוח בזמן הקרב. לדעתי זה מאפשר ניצול יותר טוב של הכישורים שלך וחולשות של האויב שמולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה של מרטין היא שלא היית רוצה להשתמש בכישורים שרכשת כדי להגן על החיים שלך. מקסימום על הכבוד שלך. בניגוד לשיטות ''פרקטיות'' יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ודו אולי פחות פרקטי מהאומנויות ה''קשות'' יותר, אבל לדעתי הצב מלמעלה עדיין צודק. אולי בתחרויות לומדים להטיל עם חליפות, אבל הם יודעים להטיל יפה מאוד גם במצבים אמיתיים. התאמנתי איזו תקופה מסויימת בהאבקות ובסמבו (אומנות לחימה רוסית שמתמקדת בהטלות ובעבודת קרקע, בלי חליפות), והיו שם לא מעט חבר'ה שבאו מרקע של ג'ודו - היה להם יתרון משמעותי, למרות שסמבו זו אומנות שנחשבת ''קשה'' ופרקטית מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה אני רק ניסיתי לבאר. גם הניסיון האישי שלי נוטה יותר לטענה של הצב. אבל שלושתנו - הצב, אתה ואני - אין בידינו שום ניסיון לגבי הפרקטיות של ג'ודו במצב אמיתי. אין ויכוח לגבי היתרונות שג'ודו נותן ואין ספק שאם אדם נאלץ להגן על החיים שלו ניסיון בג'ודו יעזור במידה מסויימת. לכולנו גם ידוע שאחרי הרבה שנות אימון גם ג'ודו הופך להיות כלי שימושי. אבל לבעל רקע ממוצע, נגיד שנתיים-שלוש, שצריך איכשהו להתגונן מאדם גבוה בראש ובעל יתרון של שלושים קילו ? ובכן מה אני אגיד לך, אם היית/י צריך לדרג איכשהו "M-16", "סכין מטבח גדולה וחדה", "שלוש שנים קיוקושינקאי", "שלוש שנים ג'ודו" ו"שלוש שנים ריצה למרחקים קצרים" במצב כזה... ? אצלי לפחות בזמן שהקיוקושינקאי והסכין מטבח היו נאבקים בהפרש צמוד, הריצה למרחקים קצרים הייתה לוקחת את הג'ודו בהליכה. אבל גם זו לא טענה אובייקטיבית במיוחד. הנה עוד רעיון לסקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת לערער שיווי משקל של יריב זה טוב, אבל כשמצמצמים שיטה שלמה לכדי משחקי "הפלות", זה כבר קרוב למיותר. כמה פעמים יצא לך לצפות באולימפיאדה בג'ודו, לראות מישהו מנצח בהפלה, ולראות שבסוף ההפלה שלו הוא היה במצב נחות מהיריב? אם לא יצא לך הרבה אז לי כן. חוץ מזה שג'ודו לא מוגדר כאמנות לחימה, אלא כספורט. הוא ספורט מדיד, שלא כמו שאר האמנויות, שאינן מדידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשמצמצמים שיטה שלמה לכדי משחקי "הפלות"" אז אתה טוען שאומנות הלחימה שנקראה בעבר "ג'ודו" החילה הרבה יותר ממה שמלמדים היום תחת השם הזה, ומה שמוכר היום כג'ודו זה גרסה מסורסת של האומנות לחימה המקורית לצרכי ספורט ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. היא הרי התפתחה מהג'וג'יטצו. מצאתי משהו על זה בגוגל. יש שם עוד חומר על אמנויות הלחימה והחלוקה של קראטה לשיטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה זכרתי את תמצית הסיפור של האיי-קי-דו בתור הסיפור של הג'ודו, ובכלל לא היה לי שמץ של מושג לגבי הקשר בין ג'ודו, איי-קי-דו וג'ו-ג'יטסו. ועל הנינג'יטסו בקצת יותר פירוט: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |