 |
ואחרי כמה חודשים שהוא אצלי, כמעט שכחתי לרוץ לספר לחבר'ה.
באלבום Real Gone, כרגיל אצל וייטס המאוחר, יש שפע צלילים, כלי נגינה, וסוגים שונים של צרידות. החידוש הפעם הוא שוייטס גילה את הצעצועים המוזיקליים של שנות התשעים: תופים אלקטרוניים, סקרצ'ינג וכיו"ב (מנגנים עליהם בנו קייסי, ובחור המתקרא Brain). השימוש שהוא עושה בהם לא דומה במיוחד למה שמקובל, והם לא מהווים שינוי כיוון בצליל שלו; פשוט עוד תבלין לקדרה.
וייטס נסוג מהאלגנטיות היחסית שהפכה את Blood Money (שנסקר במאמר) לאלבום מלהיב כל כך, שיכול למצוא חן גם בעיני קהל רחב יותר. הוא חוזר כאן לחספוס הקיצוני של Bone Machine - אבל בכל זאת עם יותר שמחה והתלהבות. הוא לא מומלץ להכרות ראשונה עם וייטס, אבל אוהדיו הותיקים לא יתאכזבו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש