|
אני לא שותף לתרעומת שמובעת בתגובות הקודמות. מאמר נעים לקריאה גם אם השאיר אותי בתחושת החמצה מסויימת.
שתי הערות:
1. "ברי תמותה", "ברי-המין", "ברי-מינן" הוא דפקט דיקדוקי שמוטב היה אילו ביצע התאבדות זה מכבר.
2. "מיתוסים מבטאים זיכרון גנטי" - מריח רע, יותר גרוע אפילו מהניחוח שעולה משיירי התיאוריה היונגיאנית על הזכרון הקולקטיבי. אם המחברת באמת חושבת כך, *זה* נושא למאמר שלם בפני עצמו, ודורש אישוש קצת יותר רציני משתי אגדות עם. כאשר משפט כזה מופרח לחלל העולם ע"י פרופסור לפסיכולוגיה אבולוציונית הוא פותח פתח להרבה אי הבנות בתחום שסובל מהן גם בלעדיו.
|
|