|
היום בבוקר ביקרתי בקופ''ח הקרובה לביתי (כאבים בחזה, לא משהו רציני) ולמרבה הזוועה נתקלתי בארבעה זוגות של הורים צעירים, מלווים בפעוטות. ההורים, נלהבים, נרגשים ומלאי רוך, שיחקו עם העוללים, ליטפו אותם בפרהסיה, נשקו אותם, הביטו בהם בחמלה ובאהבה, התמונה, בקצרה, נוראית, בו ברגע הבנתי עד כמה בר מזל אני, עד כמה הרעיון הנואל של הבאת ילדים לעולם הינו מופרך, חסר שחר, משעבד, צבוע. בקופ''ח נתקלתי במכר שלי, מסתבר כי גם הוא שכפל את הגנים שלו. יצא לו יצור צהוב שיער, שמנמן, לבנבן, והוא, האב הטרי, טייל איתו ברחבי הלובי של קופת החולים, מנסה לצוד את מבטי, להראות לי את תינוקו. לא אמרתי לו שלום, לא הראתי ולו סימן שאני מזהה אותו. חששתי מן המפגש, מפגש בו אאלץ לומר לאב הטרי עד כמה עוללו מתוק ומקסים, כאשר למעשה אני חושב שזהו יצור חלש, קולני, חסר אונים. אין בי חיבה ליצורים הקולניים והמלוכלכים הללו, איני חושב שארצה לעסוק בטיפוחו ובגידולו של מטרד שכזה.
|
|