פתיחה ראשונה: אחרי ששמעתי ארוכות על היתרונות של אוניברסיטאות פרטיות, שוק חופשי בחינוך וכיו"ב, החלטתי לבדוק מה המצב במדינה שרוב השוקחופשיטים מציגים כאחת המובילות בעולם בתחום החופש הכלכלי - סינגפור. מה רבה הייתה תדהמתי כשגיליתי שבסינגפור מממנת הממשלה *שלוש* אוניברסיטאות שונות; שהמימון נועד (באופן מוצהר) להפוך את האוניבסיטאות לנגישות כלכלית עבור האזרחים; ושרק לאחרונה זכו האוניברסיטאות האלו ל"אוטונומיה" בהחלטה על חלוקת התקציב שלהם ועל תנאי הקבלה (אאל"ט, זכות כזו יש לאוניברסיטאות בישראל מזה זמן רב). להלן הלינק: ולמי שאין כוח, הנה ציטוט:
The Government remains committed to being the principal source of funding for our universities. This commitment will not be reduced as a result of increased contributions from the other stakeholders. The Steering Committee recommends that the Government continue to match the endowment donations that the universities raise from their stakeholders. In addition, MOE’s funding will be provided through a fungible block budget to give the universities greater financial autonomy to apply the resource where it creates the most value. Access to university education to qualified Singaporean students will remain “needs-blind” and university education will be kept affordable. For the financially needy, there will also be a suite of student financing schemes, so that qualified students regardless of their financial background, can pursue university education.
פתיחה שניה: אנחנו כל הזמן מדברים על האוניברסיטאות, שאינן חינם כיום בישראל, ולכן הדיון נראה "רלוונטי". אך בעצם ההיגיון של השוקחופשיסטים, על כל הבטיו, אמור לפעול בשוק החינוך *כולו*. האם עלי לעשות אקסטרפולציה ולהבין שאתם קוראים לביטולו של חוק חינוך חובה חינם (חחח"ח לשם הקיצור)?
|