 |
אני מתארת לי שדעותיו של הרמטכ''ל אינן ממש ימניות אבל אני לא ממש יודעת. אין לי מושג גם אם הן שמאליות. גם אין לי מושג למה הכהונה שלו לא מוארכת. אישית, אני אפילו יכולה לשמוח על הבלגן שהחלפת רמטכ''לים יכולה לגרום בזמן של יישום תכנית העקירה של שרון.
אבל האמת היא שאני מרגישה נעלבת. רמטכ''ל הוא מעמד שיש לו משמעות ציבורית לאומית. ההדחה (באופן מעשי זו הדחה) שלו בצורה לא מכובדת, תוך שאין לכך הסבר מניח את הדעת (אני חושבת שלכל הדעות, הוא לא נכשל בתפקידו בנתונים הקיימים), הופך את הפיגורות הלאומיות שלנו למריונטות. ראש הממשלה (אני יודעת ששר הביטחון עצמו הוא מריונטה של ראש הממשלה, לכן אין לי ספק שההוראה באה מלמעלה) יכול להעיף אדם במעמד כזה, בלי להיות צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. התקשורת, על אף שיש רחש בשלולית, אינה נשכנית.
שמעתי את דוד עברי בראיון בגל''צ מסביר שכנראה ראשי המדינה צריכים כעת סביבת עבודה נוחה לבצוע הדברים החשובים שהם מתכוונים לעשות, ולא האמנתי. הבן אדם אומר שניתן להתייחס לרמטכ''לות כאל ''משרת אמון'' של ראש הממשלה, ואף אחד לא מזדעזע. ראש הממשלה, שבמדינה דמוקרטית נורמלית מאוזן על ידי מערכות מקבילות, ובתוכן התקשורת, הולך והופך דיקטטור, שמי שלא מסכים לדעתו באופן מוחלט, מפוטר. זה התחיל עם השרים ממשיך עם הרמטכ''ל ומי יודע איפה זה יגמר. על המערכת התקשורתית לא צריך לאיים, היא מתמסרת מרצונה, בששון לא מוסתר. מה שנשאר זה המערכת המשפטית, שאמנם יש לה נטיה ברורה שמאלה, אבל בכל זאת יש לה כללים שהיא כבולה אליהם, שאינם מה-שרוצה-ראש-הממשלה. אני מעריכה שאם היא לא תזדרז לספק את מה שהוא רוצה, קרי אמצעים משפטיים, שיאפשרו לו לעשות ככל העולה על רוחו, שרת המשפטים תפעיל סמכות זו או אחרת, שתבהיר לכולם מה בדיוק מצפים מהם.
אותי זה מפחיד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש