ביקור חולים - מתוך ''ספר הסאטירות השני'' 278412
Nik the Greek יום א', 30/1/2005, 9:26
...
"ביקור חולים רק ביום א' ויום ה' בין השעות 2:45 - 3:30."
"טוב, טוב," עניתי לו. "אבל אם אני כבר כאן..."
"אדוני היקר," חייך השוער, "האמן לנו שסידור זה עשוי לטובת החולים עצמם, שהביקורים מפריעים לתהליך החלמתם התקין."
"בחיי, אתה צודק," אמרתי. "אז עכשיו תן לי להיכנס לרגע."
"לא, אדוני היקר," התעקש ג'וקונדה. "בשתיים יחליף אותי שוער אחר, אולי הוא יתן לך להיכנס - אני לא".
ראיתי שהוא משוגע פנאטי שאין לו וליהדות ולא כלום, ועזבתיו לנפשו המכוערת ושנאתי אותו שנאה קדמונית. "ימתקו לך רגבי עפרך, ביורוקרט," גידפתי אותו בהתרגשות. "דווקא איכנס לאילקה".
ברוח זו חזרתי אחרי שתיים אל השער הרשמי, אך כעת כבר לא חזרתי על שגיאות העבר: "'מעריב'," זרקתי לשוער החדש. "בעניין שביתת הרופאים."
"רגע אחד," השיב השוער. מיד אקרא לד"ר קאהוטק..."
ד"ר קאהוטק הוא הרופא התורן, שניהל את ענייני המוסד בזמן השביתה. הוא הסביר לי פנים והציע ללוותני דרך בית החולים. אמרתי לו "בשום אופן לא, ד"ר קאהוטק היקר, אני רוצה לטייל דווקא בגפי הואיל ושיטת הריפורטז'ות החדישה מחייבת התרשמות ספונטנית לגמרי."
"לא, לא," התאדב ד"ר קאהוטק ושילב את זרועו בשלי. אתה רשאי לקבל את האינפורמציות ממקור ראשון. אם כן, כפי שאתה רואה, סדר מופתי שורר בשטח המוסד, הרופאים והאחיות התורנים ממשיכים ללא הפרעה בעבודתם המסורה חרף התנאים, שיש בהם כדי לבייש פני אומה תרבותית כלשהי..."
"מעניין מאוד," ציינתי וידי עברו על פני הסנדביצ'ים עם הגבינה שבכיס. "אז אולי לא אטרידך עוד, ד"ר קאהוטק..."
אולם ד"ר קאהוטק - כפי שגם שמו מעיד על כך - היה קרוץ מחומר קשוח. הוא הוליך אותי דרך הביתנים בהדגישו, שלעיתונות החופשית תפקיד חשוב בהדרכת דעת הקהל למען עתיד האומה. "ומה" חשבתי והוצאתי את פנקסי הקטן ורשמתי בו שלוש פעמים "א-בה-ציגלה-מה" ופעם אחת "איגה-מיגה חאפ די פליגה". דרך אגב: בביתנים אמנם שרר סדר ראוי לציון, אלא שהם שקקו מבקרים למכביר עד כי ליד כל מיטה ישבו אחת-שתיים משפחות יהודיות.
"בעצם ביקור חולים אסור היום," בירר לי ד"ר קאהוטק. "אין לי מושג, כיצד הם בכל זאת מסתננים לשטח בית החולים..."
"אין דבר, אין דבר," הרגעתיו והוספנו לסייר, עד שבביתן אחד התרוממה חברת מזקינה אחת על מרפקיה ופנתה אלינו בזאת הלשון:
"שלום, אפרים, הבאת את הסנדביצ'ים?"
הסיטואציה הייתה עדינה עד בלי נשוא. ד"ר קאהוטק סלד קמעה והסמיק.
"שלום, דודה אילקה!" קראתי. "איזו הפתעה פנטסטית!"
"איזו הפתעה? הלוא טלפנו אליכם! תי לי כבר את הגבינה..."
...

וההמשך מצחיק אפילו יותר. בפעם הראשונה שקראתי את ה"א-בה-ציגלה-מה" צחקתי עד כאב.
ביקור חולים - מתוך ''ספר הסאטירות השני'' 278661
אסתי • בתשובה לNik the Greek יום ב', 31/1/2005, 8:40
לי זה מזכיר משהו אחר עם דודה חולה- סיפור על איך שבמשפחתו המורחבת אנשים נוהגים לתת זה לזה בוניירה, שאותה המקבל שומר ואז מעביר הלאה, לקרוב הבא. יום אחד הם מקבלים בונבוניירה כרגיל, ובהתקפת חוסר אחריות הם פורצים לתוכה ופותחים את הניירות המוזהבים רק כדי לגלות בפנים אבנים קשות ומכוסות ירוקת. בירור מהיר מעלה שזו בונבוניירה שעוברת במשפחה כבר 15 שנה בערך, ובמקור הם עצמם נתנו אותה [הנה הדודה באה] לאיזו דודה, לרגל הניתוח שעברה ברגל.
דודה אילקה, כמובן. 280156
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לאסתי יום ג', 8/2/2005, 14:36
וואלה? :) 280224
אסתי • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 8/2/2005, 20:11
חוץ מהקו הכללי של הסיפור, אני זכרתי בעיקר את ה''לרגל הניתוח ברגל'', שהצחיק אותי בזמנו נורא.
ביקור חולים - מתוך ''ספר הסאטירות השני'' 653482
רון בן-יעקב • בתשובה לNik the Greek יום ג', 14/4/2015, 11:59
בטריק הא-בה-ציגלה-מה קישון היה משתמש גם כשהיה עוצר אותו טראפיק.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות