 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודעת אם זו רק אני או שהשנה היה סיקור נרחב בהרבה לכל הטקסים בנושא. חברה גרמניה שהזמינה אותנו למסיבה סיפרה לאחריה, בחשש מה, שבעלה גרם לה להתלבטות קשה באם להזמין את ''החברים הישראלים'' למסיבה שרוב אורחיה הם אזרחים גרמנים. לרגע אחד חשבתי שהיא מתכוונת לגריל הבשרי העשיר במסיבה, שענה על כל הציפיות, כמיטב המסורת הגרמנית, אך הסתבר שהיא לא יודעת דבר על מנהגי כשרות יהודים. הסתבר לבסוף שבכל שנותיה כתלמידת בית ספר בגרמניה (היא בסוף שנות השלושים לחייה), הרצו להם כל הזמן בשיעורי היסטוריה שהגרמנים אשמים וצריכים לחוש אשמים בגלל מעשי אבותיהם ואבות אבותיהם וצריכים לעולם להתנצל בפני כל היהודים בישראל. אולי מערכת החינוך של אותו דור (שלישי למעשה) היא אחת הסיבות לסיקור הנרחב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נתקלתי לאחרונה באופן אישי בהכאה על חטא של הגרמנים ששומעים עליה מדי פעם. חבר גרמני וירטואלי שאני מכיר הרבה זמן אבל ניהלתי איתו כמעט אפס דיונים בעניין רציני כלשהו והערה (אגבית בעיני, במקור) לגבי העובדה שעדיין יש אנטישמיות מסויימת באירופה, גילויי אנטישמיות, וקשה לדעת עד כמה מה שכן נראה הוא קצה הקרחון (או לא). לא הייתי מוכן בעליל לאופן שבו כל זה התקבל. הבנאדם לקח את זה באופן אישי לחלוטין ונכנס למגננה אופנסיבית אגרסיבית, שבמהלכה התפלקו לו כמה יציאות פבלוביות מטופשות. לאורך כל הדרך הוא המשיך לחזור על המנטרה שאין אנטישמיות באירופה. שהמקרים המתועדים הם סתם חוליגניזם ושהחינוך נגד והמאבק בלאומנות חריפים ולא-מתפשרים בעליל (ניסוח שלי). אני לא בטוח כ''כ מה לחשוב על כל זה. אני גם בין השאר חושש שזו רק שאלה של זמן עד שדור כלשהו איפשהו במורד הדרך ישליך את הרסן, ימרוד בחינוך לתחושת האשמה, ומכוח האינרציה של העניין, הרגשות יגיעו לקצת יותר מהתנערות מתחושת האשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרגשה שלי היא שהשלכת הרסן כבר מתרחשת בקרב הצעירים יותר. קראתי לא מזמן את ''הברלינאי האחרון'' של יורם קניוק הרהוט והמעולה, שבכל זאת יצר אצלי תחושה חזקה מאוד של ''היהודי הבכיין שלעולם יחפש אשמים, גם איפה שאין''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |