 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגופו של עניין, בפסקה הבאה. עוד לפני, אני רוצה להחמיא לכותב המאמר על כתיבה שוטפת, מתובלת בהומור, אינטליגנטית ומהנה. ודומה כי שפעת התגובות למאמר מצטרפת למחמאתי. אם כן, למרות שכותב המאמר ניסה להתחמק מדיון רטורי ואף הצהיר על כך, ואני אהיה האחרון שאגרור אותנו למחוזות כאלו, אציין כי עצם שאילת השאלה "איך בוחרים בצורה חופשית" מתוך כוונה לתאר את הדילמה בשאלת קיומו של הרצון, נוטה לפיתול לוגי, שדומה כי כותב המאמר טרם יצא ממנו (ראה ערך שרשרת סוכני הבחירה עד אלוהים). יש פה פיספוס ג-ד-ו-ל של הנקודה, לדעתי. אין שאלה הרצון החופשי עוסקת באיך נקבעת ההחלטה. אין טעם לדבר על בחירה, חופשית או אנוסה, מבלי להכניס כפרמטר את הפקולטה (סוכן) *שמבצעת* את הבחירה. (ואולי יש כמה כאלה). בלעדיי "הגורם האנושי", ייצנח לו הויכוח בשאלת הרצון החופשי כאותו עלה בשלכת המעסיק ווכחנים קוונטו-דטרמינסטיים. האם מסלולו ידוע מראש? האם הוא יגרום לצונמי? האם ריקודו באוויר הוא "רצונו החופשי"? אלו הן שאלות שהפילוסופיה (שלי לפחות) לא תכירנה. אני מציע הגדרה מחודשת, לא של מושג הרצון החופשי (הרי מזה נמנענו כל הזמן), אלא של השאלה החוקרת עצמה... לא איך בוחרים או האם נעשתה בחירה, מעתה אמור: מי בחר בצורה חופשית? והדגש על מי: מי. מי. מי. נשתעשע עם ניסוי: נתונים שני חדרים סגורים. באחד מהם אדם בדיאטה וחפיסת שוקולד ברכות הנכונה, ואילו בחדר השני חתול וקערת וחלב וחפיסת שוקולד מעולה עם מילוי טעים. אני כבר חוזר. למעשה, החדר השני והחתול אינם מעניינים אותנו, כי אנחנו עוסקים בשאלת הרצון החופשי האנושי. זה פשוט. אבל מה שמפתיע כאן, הוא שגם החדר הראשון אינו רלוונטי, כי אין הדברים נשפטים על פי מבחן התוצאה. אכל או לא אכל, נכנע או נמנע, נצחון החומר או הרוח, האם רצון חופשי = אינסטינטקט או ההחלטה להוריד משקל? האם רצון חופשי בא מהאונה השמאלית או הימנית? מהגוף או מהנשמה? לסיכום, ואני מקצר פה: אין טעם להאריך בשאלת הרצון החופשי טרם הגדרנו מי שואל. ______ עליי להתנצל מפאת קוצר זמן "נחלשתי" לקראת הסוף... אני עוד מתאמן. הערות, שלא לתוכן, יתקבל בברכה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |