|
בהתייחס לפרק השני בספר, האם מישהו יכול להסביר לי במילים פשוטות, מהו בדיוק "הפריון השולי של ההון"?
את ההגדרה של "תועלת שולית", כפי שהוצגה בספר, הבנתי באופן הבא: אם רוצים, למשל, לחשב מהי המשכורת שצריך לקבל מתכנת בחברה שיש בה k מתכנתים, יש למצוא את הנגזרת של רווח החברה כפונקציה של מספר המתכנתים, בנקודה k. האם אני צודק?
אני לא מבין (ואולי זו בדיוק נקודת הכשל של התיאוריה הזו) איך אפשר ליישם את ההגדרה הזו עבור מקצועות שאינם קשורים לייצור באופן ישיר ("פועלים"), כמו למשל בנקאים ותעשיינים.
בנוסף, מובעת הטענה שכאשר כל אחד מנסה למקסם את המשכורת שלו (=לעבוד במקום שבו תרומתו השולית היא מקסימלית) התועלת הכוללת מגיעה למקסימום גם כן ("האורגזמה" של פארטו, כפי שהם קוראים לה...). למה ומדוע?
ואחרון, "בעיני בעלי הקונצרן, הביקוש השולי הוא הבסיס לתמחיר ולרווח השולי". ביקוש שולי כפונקציה של מה? רווח שולי כפונקציה של מה? ואיך זה מתקשר ל"תועלת השולית"?
|
|