 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסרט "אמדאוס" של מילוש פורמן מוצרט מתואר כמי שנרצח בידי יריבו הגדול סליירי . וכך מוצגים הדברים גם במחזה של פושקין שנכתב כמה שנים לאחר מותו של מוצרט וכנראה הייתה זאת שמועה אמיתית וחזקה מאוד באותם הזמנים. נדמה לי שקראתי איפה שהוא שסליירי טען לפני מותו שאין זה נכון שהוא רצח את מוצרט. עוד מוזרות של ההיסטוריה: סליירי אדם שבזמנו היה מפורסם וידוע לכל במוזיקה שלו ידוע היום רק כמי שרצח אדם אחר שהיה ידוע הרבה פחות. וזה מזכיר לי שכאשר הייתי בוינה ובמקומות אחרים באוסטריה תמיד בלטו שם התמונות של שני אנשים : סיסי אישתו הטראגית של הקיסר פרנץ יוזף ומוצרט. כל אנשי תקופתו "קיימים " היום בזיכרון ההיסטורי בצילו של המוזיקאי הזה שמת בעוני . אולי אחרי הכל יש איזה שהוא צדק היסטורי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סליירי, בדמדומי גסיסתו, אמר כדבר הזה. אין לבטל את האפשרות שהיה מושפע מהרכילות בנושא שהושמעה עוד בחייו, וכשחלשה עליו דעתו, הביע חרטה על מעשה שלא עשה. היצירה של פושקין הנקראת "מוצרט וסליירי" היא אחת מקבוצת יצירות שכינה "הטרגדיות הקטנות שלי". כשמן כן הן – טרגדיות קטנות, או אף ליתר דיוק, *סקיצות* מזוקקות של טרגדיה. "מוצרט וסליירי" היא יצירה בת פחות מעשרה עמודים, ומורכבת למעשה מדיאלוג ארוך וממונולוג סיום, למיטב זכרוני. קראתיה בתרגום קולח של אברהם שלונסקי. ראוי לציין שאת העלילה הנהדרת של הסרט אמדיאוס (שאולי קצת חבל שקילקלת, אלי) אי אפשר לייחס לפושקין, אשר ביטא רק את תמצית הטרגדיה, ויש לזוקפה לזכותו של המחזאי האנגלי פיטר שייפר (Peter Shaffer), אשר כתב את המחזה שהועלה בברודווי בשנת 1974, והוסב יותר מאוחר לסרט. הסרט (שזכה בשמונה פרסי אוסקר) מומלץ ללא סייג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היצירה נפתחת במונולוג של סליירי ואחריו בא הדיאלוג בינו לבין מוצרט (בשתי סצינות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה אנקדוטה קטנה שראיתי כשקראתי על בומרשה. כשמוצארט רצה שדה פונטה יכתוב את הליברית לאופרה נישואי פיגארו, על פי המחזה של בומרשה, דה פונטה היה עבד על ליברית לאופרה של אנטוניו סאליארי. זה האחרון עזר לדה פונטה לקבל משרת משורר התיאטרון של הקיסר ג'וסף השני. מוצארט חשש שדה פונטה יסדר אותו בגלל המחויבות שלו לסאליארי, אבל כפי שאנחנו יודעים לשמחתנו, דה פונטה לא איכזב. נקודה מענינת נוספת הקשורה לדה פונטה היא שעקב קשיים בלבליים הוא הגיע לניו יורק בתחילת המאה ה 19 ולא כ"כ הצליח בחנות שפתח. אחרי שנים הוא היה בין מקימי האופרה של ניו יורק ואונ' קולומביה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |