 |
חליל הקסם, האופרה האחרונה של מוצרט, היא למעשה האופרה המפורסמת שלו (אם כי לא תמיד נחשבת לטובה מכולן - על כל פנים אין עוררין על כך שהיא תופסת מקום של כבוד ברשימת יצירותיו הגדולות, גם אם קוזי פאן טוטה המדוברת לדוגמא עולה עליה באיכותה המוסיקלית גרידא. על הנקודה הזו, אגב, אפשר להתווכח, אבל זה קצת חסר טעם כשמדובר בשתי פנינים מוסיקליות בסדר גודל כזה), וגם היחידה שהצליחה מסחרית בקנה מידה משמעותי במהלך חייו. האופרה הושלמה חודשים ספורים לפני מותו והכניסה הון תועפות. מוצרט מת חודשים ספורים לפני עלותה על הבמות, כעני חסר כל. יש טוענים שאילו רק היה מחזיק מעמד עוד זמן קצר, היו כל בעיותיו הכלכליות נפתרות. אישית אם יורשה לי הייתי בוחר לפקפק באפשרות הזאת, ולו בגלל שוולפגנג היה בזבזן מהגיהנום. לא אחת מצא עצמו לתקופה בלתי מבוטלת ברמת חיים גבוהה ובעושר גדול, שהתפוגג כלא היה.
אישית, דעתי על אופרה כקונספט אינה מן האוהדות. בשורה התחתונה, מדובר בבידור תרבותי, או תרבות בידורית אם תרצו. מעין אפוס מוסיקלי רחב יריעה המיועד להמונים. אופייה וייעודה הוא בימתי, ועל כן גם מהותה אינה על טהרת המוסיקה. האמת היא שבמשך רוב חייה של האופרה, התאימה זו בדיוק ובעקביות למאפיינים הנ''ל ולא הצטיינה בידי רוב יוצריה בעושר מוסיקלי אמנותי, לו משום שלא היה זה ייעודה. מוצרט היה בין המלחינים הבודדים בתקופתו אשר יצק לאופרה, ספק במתכוון ספק בלי משים, תכנים ורעיונות מוסיקליים מן המעלה הראשונה, בצד מריחות תיאטרליות פשטניות ומגוחכות שנשמעות כתרגילי נגינה או פיתוח קול, כמנהגו בקודש ברובן המכריע של יצירותיו בכללותן, גדולות כקטנות.
הערה נוספת, אין ספק שרובן של האופרות של מוצרט הן אמנם מוסיקה על טהרתה יותר מאשר אופרה על טהרתה, כלומר, הן אמנות לפני שהן בידור בימתי (כאמור, במתכוון או שלא), אולם הידע של שוחר התרבות הממוצע (אני לא מדבר על המאזין המיומן או המוסיקאי), על יצירתו של מוצרט, חסר למדי אם הוא מתמצה בהיכרות עם אופרות, מוסיקה בימתית אחרת של מוצרט, וכמובן הררי הזבל הקליט והאינפנטילי, כמו המארש התורכי המטופש או מוסיקת לילה זעירה (אשר נחשבת בדרך כלל לידועה ולפופולרית שבכל יצירתו). אין ספק שניתן לכתוב רבות על יצירות כמו המיסה הגדולה בדו מינור, ארבע הסימפוניות האחרונות או הרקוויאם (הידוע כ''מלכת הרקוויאמים''), אבל הבעיה עם סוג כזה של כתיבה עשוי לעבור מהר מאוד לפסים של פירוט טכני ואף יבשושי שמיועד למאזינים מעמיקים או למוסיקאים מקצועיים בלבד, בניגוד למאמר מרשים זה אשר בוחר להתמקד בעלילתה של האופרה ולא במוסיקה גופא. כלומר, הייתי שמח מאוד לראות מאמרים דומים שמתמקדים במוסיקה ומביאים פרטים ''מסביב'' שקשורים ליצירה כתוספת ולא בתור המנה העיקרית, אולם חוששני כי דבר כזה אינו מן האפשרי, על כל פנים לא במגזין מסוגו של האייל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש