 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבה מצויינת שנוגעת לעניין חשוב שלא נדון מספיק בציבור. אמנם דעתי היא שבארץ אין מספיק עוצמה בידי הלקוח (פציינט, מבחינת הרופא) כנגד הרופא, אך כמובן שעצם חשיבות המאמר בפתיחתו לדיון, מצד הקהילה הרפואית עצמה. כרגיל בהשוואה למדינות אחרות, למשל ארצות הברית, מעמד הרופא בישראל עדיין מיוחס מידי, ולדעתי יש מקום להעצמת הצרכנים כך שיחסי הרופא-חולה יהיו כמו אלה שבין כל צרכן/קונה ובין ספק שירותים. יתר על כן, משום שהשירות הניתן הוא מסובך במיוחד להבנה, יש ליצור עוד איזון לטובת החולה ההדיוט לעומת המומחה שמספק לו את השירות. בעייה דומה קיימת במישור היחסים שבין לקוחות ועורכי דין בישראל, שוב בהשוואה לארצות הברית. האמת היא שהמקצועות האלה היו ראויים למעמד מיוחס בעידן שלפני הקפיטליזם בתצורתו הנוכחית. כיום, נמדד הכל בכסף, גם התועלת, הנזק, העלויות, ואין לכן שום סיבה לייחד איים מוגנים מפני הקומודיפיקציה הזו, עם כל הצער שבזה. בארצות הברית החוויה בבית חולים, או בביקור אצל רופא היא שונה לחלוטין מאשר כאן. הרופא נזהר בכבוד הלקוח, מתייחס אליו כאל לקוח באמת, מי שמשלם לו ולכן ראוי לשירות טוב. יש חשיפה מוחלטת של כל החלטה, בדיקה, אפשרויות...ומסתבר שכאשר רוצים אפשר להסביר גם לאידיוטים כמוני את האלטרנטיבות הרפואיות. האמת מאחורי זה היא שהשירות יקר רצח, והמחיר של המערכת הזו הוא נתח ענק של אוכלוסיה שגווע מחוסר טיפול רפואי. לכל דבר יש מחיר, אבל מאחר שפה כבר ממילא המערכת הכלכלית היא קפיטליסטית לחלוטין אין טעם להותיר איי "היסטוריה" או נוסטלגיה. השירות הרפואי בארצות הברית, אגב, הוא מעולה, חרף המגננתיות שלו, וזאת בהשוואה לישראל ולקנדה שבהם רפואה מסובסדת. בקיצור, כמו שאמרה סבתא שלי, עדיף להיות בריא ועשיר...מאשר עני וחולה. וברצינות, השאלה סבוכה וצריך למצוא פורום נאות שבו יוכל הציבור להשפיע על ההחלטות החשובות הללו, מעבר לדיוני אינטרנט. אולי איזו מועצה ציבורית שבה נציגות משמעותית גם לארגוני צרכנים, משפטנים וכמובן כלכלנים בנוסף לרופאים עצמם ולקופות החולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כרגיל בהשוואה למדינות אחרות, למשל ארצות הברית..." אפשר לקבל השוואה למדינות אחרות שאינן ארצות הברית? כלומר, "כרגיל" כאשר מביאים דוגמאות מארצות העולם הנאורות (לפחות בהשוואה אלינו, המשתרכים מאחור), נוהגים להביא את ארה"ב כדוגמא. לא מכבר התחוור לי, להפתעתי, שפרט לישראל וארה"ב (ומיקרונזיה) יושבים בני אדם בעוד מקומות על פני הגלובוס. חלקם אפילו פונים לרופא מפעם לפעם, חלקם גולשים באינטרנט, יש בהם סטודנטים, יש אנשים העובדים לפרנסתם, יש אפילו משלמי מיסים רחמנא ליצלן. ממש עולם ומלואו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הקבוצות זרות או שיש בהם פריטים משותפים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות ואת כולנו שלחו לעבודות פרך דוקא בארה''ב ולא בשוודיה או דנמרק.אבל דוקא הבאתי דוגמא מקנדה, מדינה שהיא לכל הדעות לא ארצות הברית ואמרתי ששם הרפואה מסובסדת ומנסיוני האישי פחות טובה מזו שבאימפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שיש מחקרים בנושא, שהיו נותנים תמונה קצת יותר ברורה מהניסיון האישי של כל אחד מאיתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי טיק בעין שמופעל כל פעם שאני רואה את המילה "העצמה" (או empowerment). עושה לי רע לראות את זה. משמעות המילה הזאת, בדרך כלל, היא "לגרום לאדם להרגיש כאילו הוא המחזיק בכוח", למרות שבדרך כלל הוא לא. כל המידע הרפואי שבעולם לא באמת נותן להדיוט המצוי את היכולת להחליט איזה טיפול עדיף, ונראה לי שרק ההשפעות השליליות של מעין אפקט מלפלצבו שיש לכל המידע הזה, הופכות את הפרוצדורה ללא כדאית. את התוצאות של המשפוט של החברה האמריקאית אפשר לראות במגוון ההתראות המטומטמות שחברות מצמידות למוצרים שלהם בגלל שאיזה אדיוט אחד הצליח לפגוע בעצמו בעזרתם (זכורה לטובה בעיקר האזהרה "זהירות, חם!" על כוסות קפה של מקדונלדס, שזה בערך כמו לכתוב "זהירות, גבוה!" על סולם). אז מקדונלדס יכולים לסגור עסק עם איזו מדבקה מטופשת על כוסות הקפה שלהם. מה יעשו הרופאים? הם נמצאים במצב של "damned if you do and damned if you don't" - לא משנה מה יעשו, אפשר לתבוע אותם. אז הרופאים עושים את הדבר היחיד שאפשר לעשות: מחתימים את החולה על טופס ויתור לפני כל פרוצדורה. ומה אם החולה עשה החלטה שגויה? מה אם איזו חרדה מטופשת שלו גרמה לו לוותר על טיפול מוצלח בעבור טיפול פחות טוב? אז, למרבית השעשוע, הרופא דווקא לא יואשם ברשלנות. למה? כי החולה חתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, לפי מספר המילים המעוצבנות (אידיוט וכולי) אני מבינה ששוב לא לקחת את הולריאן...(זה עם האזהרה לא לנהוג ולא לכתוב באינטרנט חמש שעות לפחות). כן, יש פנים לכאן ולכאן לכל ביטוי ולכל עניין, כמו גם למחוז הדמיון המכונה אמריקה. יש מי שאוהב מישפטיזציה ויש מי שלא, ויש פנדולומים ובק לשים לכל דבר. אני לא משוחרי המשפט (הראיה, הייתי שם ועזבתי מרצוני...וחרף מחאות הקהל), אבל למדתי גם שהרבה מהשינאה לעורכי הדין היא השלכה של אגרסיות על ''שכיר החרב'' שבסך הכל עושה מה שהלקוח אומר לו או רוצה ומתבייש להגיד. עדיף פסק דין מאשר משהו יותר גרוע. הציבור היחיד שאינו זקוק להגנה מפני עורכי דין זה הרופאים, לדעתי. שני המקצועות הללו הם פרובלמטיים וכבר חז''ל אמרו ''הטוב ברופאים לגיהנום'' ו''היזהרו מעורכי הדיינים הללו''...וגם הזהירו כבר מהביורוקרטים (המלכות...יענו) כך שלא חידשנו כלום. (קוהלת...). בכל זאת, אני מ ר ג י ש ה שבארץ המטוטלת עדיין יותר מידי מוטה לטובת הסמכותניות, ולכן דרושה ''העצמה'' (אופס, סליחה) למי שנתון לכל בעלי השררה, החל ממורים, עובר דרך בעלי מקצוע ומומחים וכלה ברבנים וגנרלים. אני בהחלט מוכנה לדון פה בבעייה של עורכי הדין מול קהל הלקוחות שלהם, ולא ברופאים, אלא שזה לא הדיון פה. כתבתי מהחוויה שלי כאדם פרטי וכמשפטנית, ולא ראיתי שהחתימו אותי על טפסי ויתור כלשהם, כולל לא בבית חולים ובחדר מיון, בארצות הברית. מאחר שהרופא מודע לאפשרות שייתבע הוא יותר ''שקוף'' בהחלטות ויותר משתף בקול רם בהתלבטויות שלו, ונוטה - זה נכון - לטיפול מאד פרופילקטי, במקרה שלי זה היה חכם, כיון שעודף הטיפול התברר כנכון. אני מניחה שבמקרים אחרים זה יכול לגרום נזק מצטבר. דוקא בארץ, על שולחן הניתוחים כאשר הייתי כבר חצי מורדמת רץ אלי המנתח ב''שערי צדק'' והחתים אותי על ויתורים ואולי על ערבות כללית למשכנתא שלו, לאחר ששמע שאני עורכת דין. במקרה הזה, הניתוח היה מעולה, אבל אח''כ נודע לי שהוא היה בעיצומו של משפט פלילי על רשלנות שגרמה למות חולה, וזה היה מקרה די מפורסם בעיתונות בזמנו. האזהרה של כוס הקפה החמה מוכרת לי וזה אכן דבילי כבר, אבל ככה זה בכל דבר, תמיד יש מקרים קיצוניים ומטופשים שלא מלמדים על הכלל אלא על עצמם בלבד. בתחום רפואת הנשים תהליך ה''העצמה'' עשה פלאים, והתברר ש(א)נשים בסך הכל יכולים לקחת אחריות על הבריאות שלהם, אם משתפים אותם ועושים דה מיסטיפיקציה של מונחים מסובכים כביכול. העמדה שלי, כידוע, מבוססת על הזיקה הקרובה מידי שנוצרה בין מקצוע הרפואה ובין תעשיית התרופות ולכן הפיקוח דרוש היום יותר מתמיד. אני שמחתי לקרוא במאמר את האופן שבו נתפסים הדברים על ידי הרופאים עצמם, לפעמים שווה להקשיב לומדים משהו פה ושם. איר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמ... יש הבדל בין הדיוט (layman, לא מומחה) לבין אידיוט (Idiot, טיפש מופלג). פירושים בחסות בבילון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אופס. אני רואה שהיה שם גם "אידיוט". פויה דובי, שוב לא לקחת ולריאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. החלטתי להעצים את עצמי חרף עצותיו של הרופא חדל האישים שלי. אגב, איפה אפשר להפטר מכמה שקי זבל שחורים גדולים בלי שאף אחד יראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(''אל תעש עצמך כעורכי הדיינים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון, אשמור את הציטוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז שמרי גם את הציטוט שבכותרת, הלקוח מתוך מתוך ''הנרי השישי'' של שייקספיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהם הלכו לפי עורכי דין פעילים ולא בעלי רשיון שהגיעו במקרה ויצאו בהזדמנות הראשונה :-)...(וזה פתח לדיון בשאלה "מיהו עורך דין"). כן, זה מקצוע שאף פעם לא סבל מעודף אהדה אבל משום מה הפקולטות והמכללות מוצפות בסטודנטים שרוצים להצטרף לקהל שנוא זה. וכל השאר זה קנאים שלא התקבלו...כך אומר המיתוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לפני שנים לא רבות לא ידעתי כלל על דימוי זה של עורכי הדין. עד שפגשתי בירושלים בחורה עדינה, נעימה וטובת לב שניסתה להסתיר את מקצועה. כשלבסוף נאלצה לגלות לי היא הוסיפה התנצלות שהתחילה ב''אבל אני לא מה שאומרים על עורכי דין'', מה שעורר את שאלתי לגבי ''מה אומרים על עורכי דין''. כמה שנים לאחר מכן יצאתי עם מישהי (כמובן, לא בעיר קודשנו, אלא בעיר החטאים כולם - ת''א) ממשפחה אמידה ומשכילה במיוחד, שאמרה לי שהיא שקלה ועודנה להיות זונה. אבל זה כבר סיפור אחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן שמעתי על זה כמה וכמה בדיחות כבר. כלומר, לא על הדייטים שלך, אלא זונות ועו''ד, ומה יותר מכובד מביניהם. ויש בכלל ענף שלם של בדיחות עו''ד לא רעות. בשני המקרים הלקוחות הם כמובן צדיקים שהגיעו במקרה. נו אז ספר מה קרה בסופ, או שיש דייט שלישי בנצרת עלית שהוא השורה התחתונה של כל זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר כרגע אף בדיחה מן הסוג שהזכרת. דוגמא? בכך אופן, בשני המקרים לא הייתי מעוניין בהמשך הקשר, מסיבות שאינן קשורות לעניינים המקצועיים לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת שאני מכיר (אזהרה: בדיחה לא מצחיקה בכלל, הקורא מבזבז את זמנו): אחד שאשתו בהריון הלך אצל רואה עתידות לגלות את מין הולד המיועד. חשב המגיד וחשב, ובסוף פסק: יהיה לך בן, והוא יהיה גנב. ליתר בטחון הלך אותו אדם אצל פותחת בקפה, וההיא לאחר שקלא וטריא יסודיים אמרה: תהיה לך בת, והיא תהיה זונה. ...בלה-בלה-בלה-בלה... (הארך כאן כיד הדמיון הטובה עליך) בסוף יצא עורך דין: גם גנב, גם זונה. __________________ ושאלת השבוע: אתה בחדר סגור עם נחש ארסי, אריה מורעב ועורך דין. יש לך אקדח עם שני כדורים. מה אתה עושה? (תשובה: יורה בעורך דין. פעמיים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את "מה זה שחור ונראה טוב על עורכי דין?" רמז: יש לו 4 רגלים ויד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה באמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוטווילר כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זאת היד של העו"ד, שהרוטווילר תלש. (ומה זעק העו"ד באימה כשזה קרה? תשובה: אוי! הלך לי הרולקס!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הבדיחה עם הנחש והאריה צחקתי. דווקא השבוע העברתי איזה עניין לטיפולו של עו''ד. אבל הוא בירושלים אז הוא בטח אדם הגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שתיים?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היכרתי את האתר ההוא. הרבה בדיחות על עו''ד אני מכיר, אבל תסכימי שגם שתיים זה יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הבדיחה על הנחש האריה ועורך הדין אני מכיר בווריאציה אחרת עם ביל גייטס, בן לאדן וסדאם חוסיין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלים אחרות: זרקו אותך, הה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן קרה לא פעם, מה שמעיד על טעמן האיכותי של היוצאות עימי, אך לא בשני מקרים אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כעת, כשקראתי את הפתיל הזה, התחוור לי שהמקצוע נכתב ''עורך דין'', ולא כפי שחשבתי, ''עוכר דין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, לפי "מעריב" היום (עמ' 24), אחד לכל 200 איש בישראל הוא עו"ד, יותר מבכל מדינה אחרת. מעניין מה שיעור הרופאים באוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח גם משהו כזה. מה אתה רוצה? על _קצת_ זיקה יהודית במדינה הרי צריך לשמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אומנם מדובר "רק" בפתולוגים ורק בחלק מן המובאות הבאות, אבל זה גילגל אותי מצחוק אתמול: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החתימה לא משחררת מתביעה. גם אם החולה חתם על טופס הסכמה נשאלת השאלה האם ההסכמה הייתה מדעת. החולה יכול לטעון שהוא חתם, אך ללא הסבר ואולי אפילו שהסבירו לו אבל הוא לא הבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל סביר להניח (יתקנו או יאשרו המשפטנים) שאם אין חתימה, אז נטל ההוכחה על הרופא שהחולה הסכים. אם יש חתימה, אז נטל ההוכחה על החולה שההסכמה לא היתה מדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא כתבתי לך תשובה משפטית מפורטת אבל היא משום מה לא עלתה כפוסט, אז הלך...אין לי חשק לשחזר. בכל מקרה מה שכתבת לא בהכרח נכון, תלוי באיזה הליך מדובר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |