 |
מעשה בר' ישראל, ראש העיר חלם, שחשקה נפשו בקואליציה רחבה. נטל את כיס המעות שלו והלך לחלות את פניו של חבר המועצה ר' אלימלך מלאכי, יהודי נשוא פנים שכולו מצוות ומעשים טובים - ורק חסרון אחד לו, שהשטיבל שלו חייב מאה וחמשים אלף זהובים.
נמלכו זה בזה, וגמרו לאמור: בתי מדרש ושטיבלך של עיירות, הרי הם מסורים לכלל ישראל חברים, לחזקם ולשמרם. מיהר ר' ישראל לקנות את שטרי החוב של השטיבל במעות המועצה. ולא נתקררה דעתו, עד שמינה את אלימלך לשומר באר המים, הוא ובניו אחריו, עד בוא גואל צדק בב"א.
הלך ר' ישראל אצל חבר מועצה שני, ר' יהושע, איש מידות שבנותיו הגיעו לפרקן ונדוניה מנין. ולרש אין כל, מלבד חורבה ישנה שקיבל בירושה מחותנו, העומדת בקצה העיר וכמשונים עלו בה. קפץ ר' ישראל על המציאה: יתכבד נא ר' יהושע וישב באותה כנסיה של יהודים המכונה "קואליציה", ובכספי ציבור ישכרו את החורבה למען תעמוד בשממונה ותהי נכס למועצה.
לימים, קפץ עליהם רוגזו של הפריץ אדוני המחוז, והיה חוקר ודורש מאין בא זהוב זה, ולהיכן הלך זהוב זה. נענה ר' ישראל והודה לו: אף אנו לא היינו יודעים אם כנים מעשינו. עמדנו וכתבנו אותם לזכרון עולם בפנקס הקהילה. עתים יעלה ספק בליבנו אם טוב אנו עושים, נציץ באותו פנקס, ורחב לנו: הנה כמנהג ישראל קדושים אנו נוהגים.
ואם ראיה תדרוש כי אמת בליבנו, הנה הפנקס לפניך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש