|
אני חושב שחגיגיות/חשיבות המעמד שבו ניתן הנאום (אצל השומע) משפיעה רבות על היכולת של הנאום להשפיע או "להזיז משהו" אצל השומע (בהנחה שלנואם יש מה להגיד, ואת הכישרון הבימתי הנדרש). בטקס שיש לו משמעות מיוחדת עבורי, אני מרגיש סוג של התרוממות רוח. כתוצאה מכך אני נהיה פחות ציני, ולנאום טוב שמזדהה עם איך שאני מרגיש יש יכולת להשפיע עלי ולחזק את תחושת ה"חגיגיות" או "חשיבות" שאני חש.
הנאום מדגיש את ציון הדרך שהמעמד בו ניתן הנאום מציין, ואולי גם נותן תחושה של הישג, סיום תקופה, התחלה חדשה, אחדות מטרה, גורל משותף וכו'. לכן אני לא הייתי מוותר על הנאומים כל-כך בקלות.
דוגמה לנאומים שהיו משמעותיים עבורי: אסא כשר ביום הזיכרון ליצחק רבין, אהוד ברק בליל הניצחון על נתניהו.
|
|