|
לפני שנה הוזמנתי לאירוע של רשת שחגג 10 שנים להיווסדה. מגוון נואמים היו שם (יוחנן צנגן, יאיר לפיד וכו'), אך "הפליא" לנאום דן שילון. במשך 20 דקות הוא סיפר לנו על חוויותיו המשמימות ב"רשת", תוך הכנסה של "כן, אני יודע שזה בטח משעמם אתכם, אבל יש לי רק עוד משפט אחד" כל כמה דקות. באיזשהו שלב, אחרי ששריקות בוז עלו מן הקהל, הנואם הדגול שאל "אתם רוצים שאני אפסיק?". כמובן שהוא נענה ב"כן" מחריש אזניים שהרעיד את האמפי בקיסריה. זה לא עזר, והנאום נמשך ונמשך.
מתחרה נוסף על תואר הנואם הגרוע, הוא נשיא אוניברסיטת ת"א, שהופך כל טקס למסע יאוש מפרך. את טקס יום הזכרון האחרון הוא הצליח להרוס בנאום שכלל כל נושא אקטואלי שאני מסוגל לחשוב עליו (כולל כמו עקיצות כלפי אלחנן טננבאום, שדווקא הצליחו לעורר בי עניין - בנו ישב די קרוב אלי והיה משעשע להסתכל על פניו).
הפעם האחרונה שנזדמן לי לנאום היתה בפורום השחרור שלי, אירוע תלת-נאומי (ראש מדור, מפקד ישיר, והחייל המשתחרר). ריחמתי על הקהל והעדפתי לקצר למשהו כמו "בתיאבון!" (מי היה מאמין שזכיתי בצעירותי בתחרות נאומים?)
|
|