 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שהאשמה על כך היא משתנה ותלויה יותר בנואמים עצמם מאשר בעצם העובדה שצריך נאום. אני זוכר טקס נטיעת עצים של קק"ל בנגב, שבו נאמו מספר אישים. אחד מהם היה יריב בן אליעזר (נכדו של דוד בן-גוריון). כולם ציפו ש-הנה, עוד 20 דקות משעממות, ולהפתעת כולם האיש דיבר בערך דקה. הוא רק הודה לכולם, אמר שזה היה החזון של סבא שלו ושהוא מקווה לחזור ולנטוע יחד עם הקהל בעוד הזדמנויות. לדעתי, הבעיה המרכזית היא התחושה של נואמים מסוימים שלא צריך להיות קשר בין הנושא שעליו הם אמורים לדבר לבין מה שהם ידברו עליו. הם פשוט פורסים את השקפת עולמם ואת משנתם כאילו זה היה אחד מנאומי הכיכר שעליו דיברת. אולי זה נובע מחשש שלעולם לא ישמעו אותם. אולי זה נובע מרצון תמידי להשמיע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי את נאום בר המצווה הגאוני של בן דודי ארז. עברו כמעט עשרים שנה, ואני עדיין זוכרת אותו במלואו: "אורחים יקרים, תודה שבאתם, בתאבון.". בשביל האיזון, הנאומים בחתונה שלי ארכו (על פי הוידאו) כשלושים דקות, ועל פי תחושה סובייקטיבית כשש עשרה שעות. זה מה שקורה כשמתחתנים עם אמריקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי קלעת בול. מספר הנואמים המשובחים הוא קטן מאוד. לעומת זאת התפתחות אמצעי ההקלטה והתרחבות ענף התקשורת יוצרים אינסוף הזדמנויות דיבור וצילום המתמלאות בחדווה ע"י רבים שאינם מודעים ליכולת הביטוי המוגבלת שלהם. נראה לי שרבים מן הצעירים המביעים את מחאתם כנגד ביטול וגזילת זמנם ע"י נואמים עילגים ומשמימים, כלל לא יצא להם לשמוע נואם מוכשר של ממש. יצא לי לשמוע נאום של מנחם בגין בשיאו ואני זוכר אותו עד היום. מכיון שאיני מחסידי דרכו, הבנתי באמצעותו את המשמעות המלאה של המונח דמגוג במובן של אדם המצטיין בנאום בפני הציבור. בגין היה נואם מצויין. היתה זכות גדולה לשמוע אותו, בפרט שכך עמדתי על הטעות של מרבית הנואמים המזדמנים. נואמים גדולים דוגמת בגין מקיימים דיאלוג עם קהל המאזינים שלהם ולא נושאים מונולוג או מרצים לקהל השבוי שלהם. כדאי גם להזכיר מספר נאומים של אנשים שאולי לא הצטיינו ברהיטותם אך נאומיהם בכל זאת הטביעו חותם: נאום השפנים של הרב ש"ך, נאומי "הוא זכאי" של הרב עובדיה, נאום האשכבה של נועה רבין ונאום הלוייתנים של חיים רמון. ובהזדמנות כדי לציין עוד תופעה (לדעתי עגומה עוד יותר) של ניצול לא מוצלח של 15 שניות התקשורת שמקבלים למשל מספידים של חללים בפרט חללי צה"ל. כבר שמעתי משפטי הספד דוגמת "הוא היה הליצן של החברה" ואף דברים גרועים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך בעניין ההספדים. גם לדוד לוי (שבעבר הסגנון שלו קצת הזכיר את זה של בגין) נעשה העוול הזה, כשקרובי משפחה שלו נהרגו בפיגוע. יש לך במקרה קישור לנאום השפנים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |