התעוררות 249857
כרמית יום ה', 30/9/2004, 20:00
לי היתה תקופה ארוכה (כמעט שלוש שנים) של וורקהליות קשה ביותר. ביליתי שם משבע וחצי בבוקר עד אחת עשרה, שתים עשרה בלילה. לא לקחתי עבודה הביתה, אבל העבודה היתה הבית.

ואז יום אחד התעוררתי והבנתי עד כמה החיים שלי הם לא חיים. ושאני צריכה קצת לצאת, לראות אנשים, לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה, לגדל פרחים, לעשות דברים. שלא לדבר על לראות את אור השמש ולשאוף קצת אוויר צח מדי פעם. מאז אני משתדלת שלא לעבוד שעות נוספות אלא אם כן מדובר במקרה חירום איום ונורא (שבד''כ לא קורה כי אני פריקית של עמידה בלוחות זמנים). באותה מידה אני גם משתדלת שלא לקחת עבודה הביתה. קורה בערך פעם בחודש-חודשיים, אבל אני משתדלת שלא יקרה.
התעוררות 249919
האייל האלמוני • בתשובה לכרמית יום ה', 30/9/2004, 23:45
אפשר לשאול במה את עובדת?
התעוררות 249928
כרמית • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 1/10/2004, 0:15
כתיבה טכנית ותרגום לחברה גדולה (תעשייה, לא היי טק).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות