 |
עבורי, אני מוכרח לציין שההתלבטות היא די קשה.
מצד אחד - הפתרון האחראי, השקול והמחושב אך גם הקר והבלתי-מתחשב בדעת הקהל - תקיפה "נקודתית" של מטרות בטחוניות. פתרון זה, מותח את המשחק האכזרי הזה עד אין-קץ. עוד התקפה שלנו, עוד התקפה שלהם. וכולנו יודעים מי טוב יותר בלוחמת גרילה, צה"ל אינו צבא שמסוגל להילחם נגד טרוריסטים. צה"ל מאומן בלוחמה בשטח, כאן עליונותו.
מצד שני, הכרזת מלחמה על הרשות הפלשתינאית. התגובה שלמראית עין נשמעת חפוזה יותר, בלתי-אחראית, מסוכנת שעלותה תהיה גבוהה מאוד. האמנם? האמנם במלחמה נשכול יותר חיילים מאשר בלוחמת ההתשה האינסופית שמתרחשת כיום? האם באמת מלחמה ברשות היא צעד "לא אחראי" כפי שמזהירים מומחים רבים מהשמאל? האם אותו תרחיש-אימים של הצטרפות מדינות ערב באופן גורף אל המלחמה הוא אכן בר-מציאות? אני בספק. אני חושב שניהול נכון של המלחמה הזו יכול להוצי אותנו עם ידנו על-העליונה ועם אימת הפיגועים מחוסלת אחת ולתמיד.
על פגיעה בתשתיות (אפשרות 3) אין בכלל על מה לדבר לדעתי.
דילמה קשה. לנוכח השאלות והספקות שמעלה האפשרות השניה, קשה לי לבחור בה מבלי למצות את הראשונה. נכון, יש הרגשה שהראשונה מוצתה, אבל לא בטוח. ההחלטות שנתקבלו היום בקבינט מראות שהממשלה סוף סוף מתחילה ללכת בטוואי הנכון. הכתר, הסגר, הכרזת הרש"פ יישות המכוונת טרור רשמית הם צעדים מבורכים, המשתייכים לאפשרות הראשונה. צעד נוסף, שבפעם האחורה שעודכנתי עמד בסימן שאלה, היה הגבלת חופש התנועה של ערפאת. זהו הכרח. אין ברירה אלא לעשות זאת, ומדינת ישראל חייבת להבין זאת.
על כן, בהתחשב בהחלטות הקבינט מהיום בצהרים, אני בחרתי באפשרות הראשונה עם סייג - כל עוד התוכנית הנוכחית תנוצל עד מלוא היכולת ועד מלוא הפוטנציאל הגלום בה. ללא הקלות, ללא יוצאי-דופן. יישום מלא. ברגע שיראה שלא ניתן ליישם את התוכנית הראשונה, פגיעות נקודתיות, לישראל לא תהיה ברירה אלא להכריז על הרש"פ מלחמה וכנות את ערפאת אוייב שיש לחסלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש