 |
בעלי חולה על גני חיות. בכל עיר שהוא מגיע אליה (בעיקר בחו"ל, אבל גם בארץ), הוא בודק אם יש גן חיות, ולפחות יום מהטיול (שוב, בחו"ל) אנחנו מבלים בגן החיות.
אני תמיד מתבאסת מהרעיון, כי אני לא אוהבת לראות את החיות הגדולות בכלובים, אבל לפעמים אני מופתעת לטובה מכל מיני איזורים מגודרים יפים שיש לחלק מהחיות (לפעמים גם לגדולות).
עדיין אני חושבת שחיות גדולות, שאמורות לחיות בג'ונגל ענק או בסוואנה פתוחה, ולרוץ או לצוד, לא צריכות להיות סגורות בכלוב קטן יחסית. אבל צריך לקחת בחשבון, שפעמים רבות מדובר בחיות שנולדו בשבי, ואם ישחררו אותן בסוואנה האנטילופות יטרפו אותן.
הגן שאני הכי אוהבת ומבקרת בו הרבה הוא גן החיות התנ"כי בירושלים. השטח של הקופים הצעקניים בכניסה, חלקת אוכלי העשב והפלמינגו מקסימים אותי כל פעם מחדש. השאר - הרע במיעוטו.
גם גן החיות בקרית מוצקין השתפר פלאים מאז שעזב את החורשה הקטנה והצפופה בה שהה בילדותי.
גם אני זוכרת את גן החיות בגן האם בחיפה, כסיוט מזעזע - לחיות במיוחד, אבל גם בשבילי. כבר כילדה קטנה קלטתי, שזה לא אמור להיות ככה.
לגן החיות בתל אביב לקחה אותי סבתא שלי, וגם אותו אני זוכרת כקטן, צפוף ורעשני.
עוד זכרונות (מגני חיות בעולם): בגן החיות בבודפסט האנשים מאכילים חופשי את החיות (לא בבמבות, בעלים שהם קוטפים מהעצים המסכנים שבסביבה), ויש שם אי עם אלפי צבי מים, שלוקח זמן להבחין שלא מדובר בסלעים קטנים.
בגן החיות בלונדון יש ברכת פינגווינים יפהפיה, ואנשים שבאים סתם כך כדי לצייר את החיות (בפחם או בצבעי מים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש