 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שדבריו של לנדאו הלכו לאיבוד בסערה התקשורתית שקמה בגינם. ח''כ לנדאו, אותו אני מעריך רבות, לא התכוון בדבריו להאשים, אלא לבקר. כוונתו הייתה להצביע על הפסול שבעניין, ולא להאשים בצורה לא אחראית את אזרחי שכונות השמנת. בדברים שאמר לאחר מכן, הצביע לנדאו על כך שלדעתו איש ציבור צריך להמנע מהצהרות המאשימות ציבורים מסויימים, ולכן ודאי שלא התכוון לפנות כנגד ציבור זה, אלא להסב את תשומת ליבו של העם ושל הציבור לבעייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדרכה של פרשנו, היא אינה המקור. המלצתי -- להשתמש במילה ''לדעתי'' או בצרוף ''אני חושב ש...'' בתחילת השורה השנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער ערן, הוא אמר לי את הדברים אישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר. בבחירה בין "נבל"(1) לטיפש, פוליטיקאי תמיד יעדיף להראות טיפש. גם במקרה שלנו לדעתי אין שום סיכוי שעוזי לנדאו יהפוך פתאום לגלוי לב ויספר לך את מטרותיו. הוא פוליטיקאי, לא משורר. משורר מגלה לך את ליבו בשיריו, פוליטיקאי לא. הבעיה עם חשיפת מטרותיו היא שייתכן והן הפוכות לגמרי ממה שאתה חושב, ולכן, לא פופולריות. לשם כך עוטפים הכל במעטפת אידאולוגית שאינה מחייבת, וטוענים ש"לא פורשתי נכונה על ידי התקשורת העויינת/לוחמנית" במקרה הצורך. ---------- (1) אין כוונתי לטעון שהשר עוזי לנדאו הוא נבל. אולם, אמירה שיכול להתפרש שתוצאותיה הן בין בשאר פגיעה באזרחים ישראליים תתפרש על ידי הציבור כמעשה נבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, משורר הוא תמיד פוליטיקאי גרוע. יכול להיות. מישהו זוכר פוליטיקאים שהיו גם אמנים יוצרים? בינתיים אני זוכר את עקיבא נוף שהיה חבר כנסת וגם כתב שירים. אם אינני טועה, שמעון פרס כתב את השיר "שבחי קליה", זאב ז'בוטינסקי כתב את "שמשון" וג'ון קנדי זכה בפרס פוליצר, למרות שנדמה לי ששם דובר על ספר עיון ולא על ספרות יפה. עוד דוגמאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווצלאב האבל, נשיא צ'כיה רייגן, נשיא ארה"ב (אמן? נשיא?) דוד, מלך שלמה, מלך ס .יזהר, ח"כ אורי צבי גרינברג, ח"כ אורי אבנרי, ח"כ אנדרה מלארו, שר צרפתי מלינה מרקורי, שרה ביוון גלנדה ג'קסון, שרה בבריטניה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תוסיף גם את מואנה פוצי (אם אני זוכר נכון). חברת פרלמנט איטלקיה שמקצועה זהה לשל הגברת המוזכרת בכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחת דברים כפשוטם ופיספסת את הנקודה. לפוליטיקאי יש מטרות, ולשם מימושן הוא זקוק לתמיכת הציבור. אולם, לעיתים הציבור מתנגד למטרות הנ"ל. למשל, הססמה "מזרח תיכון חדש" שבשמה, לדעתי, מוביל פרס את המזרח התיכון לעתיד של גבולות סגורים, ויתור על העומק האסטרטגי (בכל מקום ניתן לוותר עליו כי "הולכים למזרח תיכון חדש – מה אתה מתעקש על כמה מטרים ליד הכינרת, אנחנו עובדים כאן על פרוייקטים אזוריים!"), והרתעה גרעינית הדדית שבצילה יכול לפעול טרור. כלומר, מזרח תיכון "ישן" (הצגתי את התזה הנ"ל כמה פעמים באייל). כלומר, לאמירות של פוליטיקאים יש שני רבדים – אחד לציבור ואחר לפוליטיקאים אחרים שמבינים את הקודים. אמירה נוספת של אסאד משנת 1993 או 1994 – "אני לא רוצה את הגולן – אני רוצה את באר-שבע". עבור הציבור הישראלי זו אמירה קיצונית, אבל עבור פוליטיקאים באר-שבע היא שם קוד לדימונה ולמיזם הגרעיני הישראלי ולשאיפתו, לדעתי, להפסיק את מירוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון (שסוריה לא יכולה לעמוד בו). אני יכול כתמיד גם לצטט את האימרה השחוקה למכביר של שמחה ארליך "אני לא אומר מה שאני מתכוון ואני לא מתכוון למה שאני אומר". לכן, פוליטיקאי אינו משורר בכך שהוא לא מספר לך את האמת, אלא מעצב את דבריו לפי דפוסי החשיבה שלך. חוזה אורטגא אי גאסט כתב פעם ש"ישנם אנשים עם תיאבון ימני וישנם אנשים אחרים עם תיאבון שמאלי" כלומר, פוליטיקאי צריך לעטף את המטרות שלו בעטיפות אידאולוגיות (הידועות בין השאר בכינויים "ימין" ו"שמאל"), מה הפוליטיקה שמאחורי האמירות – זו השאלה שרוב האנשים לא שואלים. אי לכך, משורר יכול להיות פוליטיקאי מצטיין אם יאמץ לו את הגישה שהצגתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שטפסן בנין יכול להיות שר חוץ, פועל בכביש ראש ממשלה, פלאח, סוחר, או כל חסר מקצוע אחר. הדעה הרומנטית על המשורר המיוסר שחוצב מדם לבבו בת שיר זהה בדיוק לזו הרואה את האיכר חורש בעצמו עם סוסיו את אדמתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |