|
||||
|
||||
אלי אשד אכן צודק שספרו של עוז אלמוג הוא מונומנטלי. זהו באמת ספר מופת שיעמוד במרכזו של כל מדף ספרים היסטורי וסוציולוגי על החברה הישראלית. הוא גם צודק שהתיעוד הוא פשוט מדהים וחשוב ביותר לדורות באים. אבל הוא טועה בהעירו שאלמוג "כמעט אינו מנתח". להיפך הספר גדוש בפרשנויות והסברים למה שהתרחש. בסוף כל פרק בספר (הפרקים מכונים 'חזיתות') ישנו חלק הנקרא 'משמעויות וכיוונים' ובו ניתוח סוציולוגי פרטני ומחכים מאד על ארבעת התהליכים המרכזיים שהתרחשו בקרב האליטה הישראלית: שחיקת התרבות הציונית, קפיטליזציה, דמוקרטיזציה וגלובליזציה. מתגנב החשד שאשד פשוט לא קרא את החלקים האלה וחבל, כי הם הכי חשובים!! |
|
||||
|
||||
אני דווקא מסכים עם דעתו של אשד. עבודת האיסוף - מדהימה, המסקנות - די טריוויאליות, וציפיתי ליותר מהניתוח. בסופו של דבר, למי שקרא (כמוני) את "הצבר - דיוקן" ואת "פרידה משרוליק", וחי כאן, די ברורה המציאות - כל הפרמטרים ה"צבריים" נופלים ומתמוטטים בחברה הישראלית-ציונית-חילונית. חסרה לי ההתייחסות ל"ניכוס" הערכים על ידי הימין הדתי (אולי מישהו כבר מכין ספר או מחקר על זה); התייחסות ערכית (אולי זה בכלל טוב שנפרדנו מ"שרוליק") |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |