 |
|
 |
||
|
||||
 |
דן בראון כותב שמקור השם המפורש הוא בשילוב בין האל הזכר יה והנקבה חוה. יה-חווה שהופך ל-YAHAVA. זה נראה לי כמו סילוף שנובע מהדמיון שבין האות ה"א והאות חי"ת בכתיב האנגלי שלהן. לא ככה ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המלה ''סילוף'' קצת מוזרה לי בקונטקסט זה. אנחנו מדברים, אחרי הכל, על חישוב לאחור של שפה פרוטו-שמית. היום אפשר רק לשער על מקור השם יהוה, אבל אי אפשר לדעת ממש בוודאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהוה מסביר את השם שלו למשה (שמות פרק ג פס יג - טו) "יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח אצלה בגהינום בגלל התגובה הזאת, אבל ההסבר הזה תמיד הזכיר לי שאת שירו של פופאי: I am what I am
and thats all that I am Im Popeye the sailor man! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, השם המפורש הוא תמצות של הפועל בגוף שלישי יחיד ובכל הזמנים, כמו שמוסבר ב'אדון עולם': "והוא היה והוא הווה והוא יהיה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מקור הכתיב "יי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבה ברמז. כדרכו של עולם, גם הרמז התקדש. כמו בכיוון ההפוך, ולהבדיל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |