|
המאמר שהתפרסם היום בניו יורק טיימס ממחיש את המניפולציות הלשוניות שבהם דוברים רשמיים פלסטינים ממשיכים להלעיט את תומכיהם הנבערים בארצות העולם, ואולי במידה מסוימת גם את עצמם.
יאסיר אבו רבא ממשיך להשתמש בטרמינולוגיה של שיחות שלום בשעה שכל בר בי רב יודע שהמקסימום שאליו ניתן לקוות לו זה הסכם בילטרלי מגובה בחתימותיהן של מצרים, ירדן, ארה"ב ואירופה. השימוש בכפל הלשון הזו ממשיכה את האשליה שכביכול מדובר על מלחמה כוללת בין שתי ישויות מדיניות מוכרות בינלאומית.
אבו רבא כותב שההתקוממות הנוכחית (והשימוש במילה אינטיפדה סותר את השימוש במושג "שיחות השלום בין ישראל לפלסתינאים") היא תגובה להתנחלויות, ולא מזכיר שהוא דחה הצעה לקבל %97 מהשטחים.
הוא מגדיר את העמדה הפלסתינית כשאיפה לעצמאות מדינית בשטחים רציפים של "פלסטינה ההיסטורית" - מה משמעותה של זו? את דברי ערפאת שלא יכון שלום ללא זכות השיבה המוחלטת אין הוא מזכיר במאמר.
אבו רבא קורא להמשך הבניה בשטחים הפרה של הסכמי אוסלו אך הוא לא כותב את חלקה השני של המשוואה, שרצח אזרחים בלב ישראל, רצח ילדים, הברחת נשק מסיבית ובכלל, השימוש בנשק מהווה הפרה לא פחות בוטה של ההסכמים, של רוחם ותורמת באופן מכריע לספירלה הגולשת.
המאמר משתמש בסקר מידיעות שבו %62 אחוז מהישראלים תומכים בהקפאת התנחלויות, אך לא מזכיר ולו ברמז שסקר שכזה איננו אפשרי ולו היפוטתית בקרב הפלסטינים, ואם אכן יתקיים סקר שכזה, כמה מהם יתמכו בהמשך הפיגועים וכמה ייחלו לחזור לקמפ דיוויד 2.
הו צדקנות קדושה.
(כמובן שאין זה גורע כהוא זה מהביקורת הנוקבת על מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, ועל התרומה המכרעת, לדעתי, שחוסר המעש הישראלי תרם למצב היום)
|
|