|
||||
|
||||
אפשר לחשוב שכל הויכוח הוא על הגדרות של חופש ושל אמנות. הוא על היחס בין שני סמלים. א. "וגנר" וגנר לא אשם. וגנר מת. המוזיקה שלו הפכה בארץ לסמל לנאציזם, שלא באשמתו. הסמל הזה מעורר אצל ניצולי שואה רגשות קשים רק בגלל הקישור האסוציאטיבי החזק לנאצים. ב. "פסטיבל ישראל" המילה "ישראל" מעוררת אצל הניצולים אסוציאציות חיוביות של גאווה, של בטחון ושל צדק. הם לא רוצים להכתים את הסמל הזה במגע עם סמל מעורר פלצות כמו וגנר. מה לעשות שהטראומה שהם חשים היא לא במישור ההגיוני והרגש שהיא יצרה לא נענה להנמקות פילוסופיות. ג. אנלוגיה אני מדמיין לעצמי את האוניברסיטה שבה למדתי מחליטה לשרוף על הדשא המרכזי בטקס חגיגי את כל ספרי (מלא/י כאן את שמות הסופרים האהובים עליך מאז ילדותך). זה מותר להם. וזו לא תהיה יותר אותה אוניברסיטה בשבילי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |