 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לי היום להקשיב לתקליט (הנהדר) "התכוונות" של יוני רכטר, ושמתי לב שבשיר "לילה ויום" יש שגיאת עברית עדינה. הבעייה 1 היא במילה "ברירות" שב"בין הברירות לא בחרתי/ על אהבה קטנה ויתרתי/ ונותרה רק עננה": "ברירה" היא *אינה* מילה נרדפת ל"אפשרות"; היא שם פעולה, ופירושה (פחות או יותר) הוא "האקט של בחירה מבין מספר אפשרויות". כשבוררים, מתבצעת ברירה. לכן, זה נכון לומר "אין ברירה" (דהיינו, יש רק אפשרות אחת), אבל לא "הברירה הראשונה היא x והשנייה y" או "יש לך כמה ברירות" 2. בהשראת תגליתי זו, אני יוצא בקול קורא לשאר האיילים הנוקדנים לשרשר מתחתיי עוד שגיאות לשון בשירים עבריים - רצוי לא כאלו שנעשו בכוונה. אז הנה עוד שתיים. לאורך כל השיר "אם היה לי לב זהב" של כוורת צריך להחליף את המילה "אם" ב"אילו" (או ב"לו"); משתמשים ב"אילו" כשהתנאי הוא תנאי בטל (אילו היית לומד טוב יותר, לא היית נכשל במבחן) וב"אם" כשקיים סיכוי שהתנאי יתקיים (אם לא ירד גשם, נצא לטיול). ובקרבה פרסונלית לשני הזמרים הקודמים: ב"הגלשן שלי" סנדרסון שר "שוב אנחנו מתגלשים" במקום "שוב אנחנו גולשים". אם יותר לי לחרוג מתחום הפזמונאות לתחום המחזאות, אז אספר שאפילו חנוך לוין, הוירטואוז הלשוני המדהים, שגה כששם בפי הדובר במונולוג "אצל דוכן מוכרת הנקניקיות הזקנה" (מתוך "הג'יגולו מקונגו") את המילים "הייתי מבקש שהמחיר יהיה זול". מחיר יכול להיות נמוך או גבוה, וכך נקבע האם ה*מוצר* הוא זול או יקר. _________________ 1 בידיעה ברורה שאני מסתכן בהעלבת הקהל (או בפידוח עצמי, אם יסתבר שאני הוא הטועה), אני אנסה להסביר מה שגוי בציטוטים המובאים כאן 2 האמת היא שזה דווקא כן נכון, אבל במשמעות שונה לגמרי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של ''שיר הגלשן'' אני חושב שהשגיאה היא מכוונת על מנת להתאים למשקל (אבל גם לי זה צורם כשאני מקשיב לשיר). לגבי ''לילה ויום'', עלי מוהר ,שכתב את מילות השיר, הוא נוקדן לא קטן בעצמו כך שקשה לי להאמין שהוא אכן שגה סתם כך (על אף שהניתוח שלך נשמע הגיוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הדיסק שברשותי, את המילים של ''לילה ויום'' כתב יוני רכטר בכבודו ובעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מומה זה עלי מוהר, אבל כבר מצאתי שם שגיאות בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצל יוצא כוורת אחר, ובוודאי מטעמי משקל בלבד (שהרי זו לא שגיאה שאנשים עושים בדיבור), ולכן חינני בעיני: "מרבדים אפרוש רגלייך". שמעתי שיש מלינים על הציווי בתחילת אותה השורה, "שולי נעלייך" (צ"ל "שְלי"?), אבל אני לא אחראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרון אות היחס החינני איננו נדיר גם במקורותינו - אנסה להיזכר בדוגמאות מאוחר יותר. לשון נקבה של "שַׁל", משורש של"ה, הוא "שְׁלי"; אבל נראה לי סביר בהחלט להשתמש ב"שֹׁלִּי", מהשורש של"ל, שלו משמעות דומה: "וגם שול תשולו לה מן הצבתים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר שגם "איפה יוסי? הלך הבית1" האהוב של חיילינו, שורשיו נטועים במקורות? 1 שבפעם הראשונה שממעתי אותו נבהלתי, חשבתי שהיתה איזו רעידת אדמה, או די-9... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 214896. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו בונים פה נָמָל (נָמֵל!). איני יודע מדוע החליטה האקדמיה לקמץ, ופסלה את החרוז של לאה גולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"פ אבן שושן שתי הצורות, הן נָמָל והן נָמֵל תקינות. אני מניח שנָמֵל היא הצורה החדשה יותר, ולא היתה קיימת, או לפחות לא היתה מקובלת בשנות השלושים של המאה הקודמת, כאשר בנו את נמל תל אביב, שכן לאה גולדברג, בין יתר עיסוקיה היתה גם מגיהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששמעתי את אבשלום קור טוען שגולדברג כופפה את הניקוד לטובת החרוז. ייתכן שאני טועה, ייתכן שד''ר קור טעה, וייתכן שד''ר גולדברג טעתה... משהזכרת שהנמל נבנה מזמן, כדאי גם להעיר שהאקדמיה עוד נקראה ''ועד הלשון'' בימים ההם. איני יודע איזו מבין שתי המילים היא החדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך "סיום" של אלתרמן (מוכר בביצוע אריק איינשטיין): אל תרכיבו משקפיים / לא קודרות ולא שמחות ... לא צריך להיות "קודרים" ו"שמחים"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |