|
סדרת הדיווחים על נשיכות כלבים והצווחות המוסרניות של חברי כנסת תופסי-טרמפ נשמעים כמו נסיון לעורר היסטריה ציבורית שאין לה יסוד ממשי.
א. נתוני תמותה: לפי הנתונים לגבי ארצות הברית (כאן: ftp://ftp.cdc.gov/pub/Publications/mmwr/wk/mm4621.p...) כלבים קוטלים מדי שנה 18.6 אנשים, רובם ילדים וברוב המקרים התקיפה מבוצעת על ידי חבורת כלבים (רק שליש מהמקרים מבוצע על-ידי כלב בודד). אלו הנתונים המחמירים ביותר. לפי דיווח אחר (http://www.samthedogtrainer.com/Articles_Dog%20Bite%...) מספר מקרי המוות בין 1980 ל-1997 הוא רק 122, פחות משבעה לשנה. לשם השוואה, בארצות הברית מתים מדי שנה 100 אנשים ממכת ברק. נתונים ממחוז צפון וסטפליה בגרמניה (http://www.angelfire.com/biz6/dogholocaust/bitestats...) שאוכלוסייתו 17.6 מליון איש לערך, מצביעים על מקרה מוות אחד ב-8 שנים בכל המחוז. בהתחשב בגודל אוכלוסית הכלבים (בארצות הברית, 55 מליון כלבים) מדובר בנתוני תמותה כמעט בטלים בהיקפם.
ב. כלבים מסוכנים יותר ופחות: לפי הנתונים מצפון וסטפליה, מספר התקיפות של כלבי אמריקן סטפורדשייר (אמסטף), דוברמן, פיטבול ושאר כלבים "מסוכנים" אינו חריג באופן מיוחד, לא בהיקפו ולא בקטלניותו. גם במקומות אחרים (לדוגמה: http://www.pitbulls4dummies.netfirms.com/myths.htm) נטען כי כלבים מזני אמסטף או פיטבול נחשבים "מרשימים יותר" לתיעוד תקיפות, כאשר תקיפות מצד כלבים הנחשבים ידידותיים כמו לברדורים נדחקות הצידה.
לשם הבהרה: לא היה לי, אין לי ולא יהיה לי כלב. למעשה, אני מתעב כלבים בעיר משום שברוב המקרים, בעיני לפחות, גידולם שם הוא סוג של התעללות. חמור מזה, בעליהם החביבים הופכים את רחובות עירי למחראה אחת גדולה. לו היה לי סנט אחד על כל פעם בה רציתי לחנוק בעל כלב העומד ומחייך לו את חיוכו הדבילי בעוד הכלב משתין ומחרבן באמצע הרחוב היו לי לפחות שמונה סנט.
|
|