|
היום פורסם שהשווקים הכלכליים בארה"ב מודאגים מעליית מחירי הנפט, שעלולה להאיץ את האינפלציה בארה"ב. זה יכריח את הבנק המרכזי שם להעלות את הריבית ויפגע בהתאוששות הכלכלית. בנוסף, העלאת ריבית בשנת בחירות היא צעד לא פופולרי במיוחד.
מצד שני, אינפלציה תיטיב עם החובות העצומים של משקי הבית, החברות המסחריות והממשלה האמריקאית, על חשבון המלווים: ממשלות זרות, בנקים בארה"ב ובחו"ל, ועל חשבון והמשקיעים בבורסה, שלא יזכו לתשואה ריאלית על כספם.
תסריט כזה קרה כבר בשנות ה- 70', כאשר העולם המתועש סבל משילוב של מיתון ואינפלציה (וגם אז מחירי הנפט היו גבוהים). מעניין שהמיתון האינפלציוני אירע לאחר החגיגה (הכלכלית והחברתית) של שנות ה- 60', שמקבילה אולי לחגיגת האינטרנט וההיי-טק של שנות ה- 90', ןלאחר ההסתבכות של ארה"ב בוייטנאם שמזכירה את ...
שחקן המפתח הנוכחי בזירה היא סין, שמסרבת לייסף את המטבע שלה למרות לחצים גוברים והולכים, והולכת וכובשת מעמד של יבואנית מובילה של חמרי גלם מכל הסוגים כדי לקדם את תנופת הפיתוח האדירה שלה. ייסוף של היואן הסיני, אם יקרה, (ובעקבותיו, של הין היפני) יגרום טלטלה רצינית בשווקים הפיננסיים, נפילה של הדולר ועליית מדרגה ברמת האינפלציה העולמית. מצד שני, לסין אין כרגע כל כוונות לייסף את היואן, מאחר והיא מעוניינת שמוצרי היצוא שלה יהיו זולים ככל האפשר.
להערכתי, התוצאה הסבירה משקלול הגורמים הסותרים האלו תהיה תקופה ארוכה של מיתון לא חריף אבל עקשן, מלווה באינפלציה, שיגרום (לפחות זמנית) לכל מדינה להתכנס יותר בתוך עצמה ויביא לירידה בהיקף הסחר הבינלאומי. בין היתר, התוצאה עלולה להיות שהאמריקאים יעזבו אותנו לנפשנו וניחו לנו להתכתש עם הערבים לבדנו.
|
|