 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נוחר, משמע אני ישן. אני ישן, משמע אני קיים. לפיכך: אני נוחר - משמע אני קיים. אממה, יש פירכה קלה: כשאני ישן, אני אומנם נוחר (עדות שמיעה). אבל כשאני נוחר, אני לא מודע לנחירותיי, ולפיכך ה"תודעה", כלומר ה"אני", כלל לא במצב של "קיום". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מאלה שנחרותיהם מעירות אותם? אני מכירה דווקא לא מעט נוחרים שמאוד מודעים לבעיה מגוף ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנינות דעתי הישנונית, לא זאת בלבד שאני לא שומע את עצמי נוחר, אני באמת ל א נ ו ח ר. זאת מזימה שקופה של מכשפות השבט לעורר בפולני שבי רגשות אשם, וגם להוריד לי קצת את האף לאור ביצועיי הקודמים במיטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |