 |
המושג "סוציאל דמוקרטי" הוא מושג שמחזיקים בו אנשים שמוצאם לפחות מן האליטה, זו הסוציאליסטית לשעבר שחלק מסויים מאנשיה מאמין או נותרו לו ניצוצות של אמונה בסוציאליזם, משהו שהוא ינק בתנועה, בבית הספר או מהזכרונות של סבתא/סבא.
באופן כללי, רוב אלה שאי פעם הגישה המכתיבה הפוליטית שלהם אמרה משהו על כיוון סוציאליסטי, אין בפועל הרבה משותף בינם לבין סוציאליזם.
חלקים גדולים ממפלגת העבודה, מרצ/יחד בעיקר בהנהגתו של יוסי ביילין, שינוי וביבי - מצויים כולם במרכז שמרני וצובר הון - שלא מרגיש אינטרס מיוחד לחלוק אותו עם אחרים. אם יש ויכוח הוא בעיקר על השאלה כמה צריך לתת לאחרים כדי לשמור על השקט החברתי של מעמד המרכז הזה, כמו גם על מצפונו הנקי. יש כאלה שאומרים שצריך לתת, בעיקר לאלה שמסוגלים לעשות צרות אם לא יתנו להם, יש כאלה שאומרים שלא צריך לתת כלום.
בכוונה אני לא מגדיר מי הם "האחרים". מי שרוצה יכול לראות את הפלשתינים שמעבר לקו הירוק שחומה הולכת ומוקמת בינינו ובינם, מי שרוצה יכול להוסיף גם את האחרים: עולים חדשים, ערבים ישראלים, עיירות פיתוח, והחלשים ביותר: בעלי מוגבלויות שונות וקשישים. כל אלה לא ממש התקבלו לחברה הישראלית וכל מיני חומות הפרדה סמויות מפרידות בינם לבין בועת המרכז. מפעם לפעם זורקים להם עצם, בעיקר כשיש ממשלה שקיימים בה עוד ניצוצות מהאמונה בסוציאליזם של פעם, אך דבר זה הולך ונעשה נדיר.
מהצד השני, השכבות החלשות לא מאמינות בסוציאל דמוקרטיזם, לפחות כמציגים אותו במילים אלו. מבין המפלגות המחזרות אחריהם בתקופת הבחירות: מפלגות הנוקטות עמדה פוליטית של ימין חילוני (ליכוד בעיקר), מפלגות המדברות בשם הדת, ומפלגות הנוקטות עמדה כלשהיא של שמאל, השמאל הוא הכי שנוא. ומכיוון שלאף אחד אין אינטרס לתת להם סוציאל דמוקרטיה, והם שבויים באמונתם בליכוד "גם אם ערפאת יעמוד בראשו" או בדת, הרי שהקמתה של מפלגה סוציאל דמוקרטית לא נראית באופק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש