 |
צירוף מקרים משעשע למדי הביא לכך שבדיוק בימים אלו אני מסיים את הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, בשפת המקור (ובגרסה האנגלית, ולא האמריקאית).
הספר, אכן, משובח, אך קשה לי להגיד שהוא מתעלה לרמתה של סדרת נרניה: למרות שרולינג היא בעלת דמיון מפותח, היא לא מצליחה לעצור את נשימתי. יכולות הכתיבה שלה לא משתוות לאלו של לואיס, למרות שהעלילה, העולם והדמויות מוצלחים כולם.
דבר נוסף שמפריע לי בספר הוא מידת האכזריות הטמונה בו - הארי פוטר חוזר ונתקל באנשים _רעים_, שמרביצים לו, מנסים להרוג אותו ובכלל יורדים לחייו. נכון, בהרבה ספרי ילדים יש אנשים רעים, אבל שם הם התגלמות-הרשע-המוחלט (כמו המכשפה מנרניה), או סתם מטופשים. בכל מקרה, הנימה מפויסת יותר. כשחבר לספסל הלימודים יורה עקיצה בפוטר, זה _כואב_.
לא ברור לי למה הדבר מציק לי כ"כ, כיוון שאני נתקל בו בספרי מבוגרים כל הזמן, אבל הוא ממש פוגעם בהנאתי. הספר אכזרי, ואני לא רגיל לקרוא ספרי ילדים אכזריים.
נ.ב. - הייתי מדוכא מאוד לגלות שהארוחות המדהימות המתוארות בספר בעיקר משאירות אותי עם כאב בטן: "איך, לעזאזאל, הם יכולים לאכול כל כך הרבה ועוד לישון אח"כ?!?". אין ספק שיש יתרונות מסוימים לילדים...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש